עליית המכונות 11

אז עכשיו הסינים אוהבים פייסבוק, עורך דין מכני, מדחום קוקיה לסלון, ידיים עם חיים משלהן

שלום, ברוכים הבאים לגליון 11!
אם אתם קוראים את זה באפליקציה, כנראה שהעברית מבולגנת והכל כתוב בפונט משונה. עדיף לקרוא את גירסת הדפדפן המסודרת יותר כאן.

עזרו לי רגע בקטנה
האם אני בדרך הנכונה? סקר עליית המכונות הגדול הקטן: כמה שאלות קצרצרות על התוכן שכאן כדי להשתפר. אנונימי כמובן. בשבוע הבא אסקור את התוצאות, ואולי גם אספר מדוע אני מפקפק בגישה של ניהול מוצר מבוסס דאטה.
עזבו הכל שניה וגשו עכשיו, זה לוקח פחות מחצי דקה נודר:

וכרגיל, אם זה מעניין, אל תשכחו לספר לחברים. אנחנו כל הזמן רוצים לגדול: ​https://rotm.co.il

נשיקות
-מתי

זרקת רעיון, תן לחשוב

מחקר מקיף מאוד של מכון ראנד מתעד את המהפך שנעשה ביחס של סין לרשתות החברתיות.

מבחר אירועים בסביבות שנת 2009 (מהומות בטיבט, באיזורים האויגורים, ואפילו האביב הערבי) גרמו לתגובה חיסונית רצינית של הממשל. הרשתות החברתיות נתפשו ככלי רב עוצמה להפצת ערכים מערביים מנוונים וחתירה של ממש תחת ערכי המפלגה. חיפושים בגוגל העלו ידיעות מביכות אודות בכירים במפלגה, השמצות לא נעימות בטוויטר, ואפילו שמועות על מרד. הממשלה הגיבה בחסימה של כל השירותים המערביים - גוגל/יוטיוב, פייסבוק, טוויטר נעלמו (מה שהביא לקפיצה יפה של התאומים הסיניים של אותם שירותים, שחלקם עלה על המקור).

אבל כמה שנים אחר כך חל מפנה. נאום של המנהיג העליון ב-2013 הסביר את הכיוון החדש: “בדעת הקהל הבינלאומית המערב חזק ואנחנו חלשים. יש לנו סיבות ורעיונות, אבל אנחנו לא יכולים להפיץ אותם. עלינו לחדש את שיטות התעמולה שלנו. לעבוד קשה כדי ליצור מושגים חדשים, קטגוריות חדשות וביטויים חדשים המשלבים את הסינים, מספרים היטב את הסיפור של סין, מעבירים היטב את קולה של סין.”

המכונה הבירוקרטית הסינית נכנסה לפעולה. ניירות עבודה נכתבו, משרדים הוקמו, כולם הבינו היטב את המשימה. המאמצים של מנגנון התעמולה, שהופנו עד אז פנימה, התחילו לכוון החוצה. בהתחלה בטפטוף ואחר כך בשטפון. הסימנים הראשונים שמשהו גדול קורה היו בקמפיין מרושל שניסה לדכא את המהומות בהונג קונג ב-2019, שסימן את הפעם הראשונה שמסה של חשבונות סינית חשודים נחסמו ברשתות המערביות. קצת אחר כך, קמפיין אחר ניסה להשקיט את השמועות שמגיפת הקורונה התחילה מכשל סיני בניהול מעבדת מחקר.

הדוח של ראנד עוקב אחר הקריירה של חוקר בכיר בשם לי ביצ’נג, כדי להדגים עד כמה הסינים רציניים ומעמיקים בשימוש ברשתות חברתיות כנשק לכל דבר. ב-2019 הוא מנתח את הבעיות במנגנון הנוכחי (התוכן לא אותנטי, מזוהה בקלות, השחקנים לא מתואמים וכו). המגיבים בתשלום של המפלגה פשוט לא טובים מספיק.

הוא קורא לשימוש בבינה מלאכותית כדי ליצור מסה של תוכן, ולהפיץ אותו באופן מיטבי. המחקר שלו מתאר מערכת אימתנית של סוכני AI שיודעים לנטר את נושאי השיחות, לבחור שפה וטון נכונים שמתאימים להשפעה על קהל המטרה ולמסר הראשי, ליצור תוכן אותנטי של דמויות אמינות ועוד ועוד. רשימה שאפתנית מאוד.

כל הסימנים מראים שהצבא הסיני מתקדם לשם בדיוק. מה שנקרא פעם “צבא 50 הסנט” - מגיבים עילגים בתשלום מטעם המפלגה, התחלף למשהו גדול ושונה, רשת שכונתה Spamouflage, שם שהפך לכינוי-גג כולל למאמץ ההשפעה הסיני. מה שהתחיל בשרשרת של כשלונות מטופשים מתחיל לאחרונה להשיג תוצאות אמיתיות ולהשתמש במיטב הכלים הג’נרטיביים שכולנו אוהבים.
במרץ השנה, חשבונות “תומכי טראמפ” סיניים, שבד”כ עושים לייק אחד לשני, התחילו פתאום לקבל לייקים מאנשים אמיתיים (כולל אחד מאלכס ג’ונס). קמפיין אחר רכב בהצלחה על ההפגנות האנטי-ישראליות בקמפוסים. הכל במטרה ליצור שסעים, להחליש, ואולי אפילו להטות את הכף לטובת המועמד המועדף (טראמפ כנראה?) והכל כתגובת נגד למה שנתפש כמאמצים של האמריקאים לכפות ערכים דמוקרטיים על סין ובעלות בריתה.

הדוח מעריך שמנגנון התעמולה מתוקצב בכ-10 מליארד דולר (כמעט חצי מתקציב הבטחון של ישראל בשנה שעברה) ונעזר גם בטכנולוגיות מחברות פרטיות ובכל מה שאפשר לשים עליו יד. בקיצור, הם לא עוצרים ולא נחים.

אז מה אפשר לעשות? הדוח ממליץ על כמה דברים:
- לדרוש מהרשתות החברתיות להלחם בתופעה. במקביל, להשקיע בטכנולוגיות שיעזרו לזהות תוכן שאינו אותנטי (בהצלחה עם זה, זה מירוץ חימוש שהצד המגן בו נועד להפסיד).
- לבנות תוכניות שיעלו את רמת האוריינות הדיגיטלית של הציבור, ויעזרו לפתח חשיבה ביקורתית (בהצלחה עם זה 2). במקביל למצוא טכנולוגיה שתסמן חומרים שהגיעו ממקור מוסמך (הממשלה, כך בדוח) ושעליהם אפשר לסמוך (ב.ע.ז 3! אם זה מגיע מהדיפ סטייט אני סומך על זה עוד פחות לא ככה).
- לדווח בפומבי ובאופן מסודר על כל ההתפתחויות בתחום כדי שכולם יבינו איפה אנחנו חיים (אהבתי, זה גם מה שאני עושה ואתם קוראים ממש עכשיו).
- לנסות לדבר עם הסינים ואולי להסכים שמפסיקים עם כל החרא הזה. פחחח (בקנטונזית: 笑死). וטוב, גם עוד כל מיני הצעות שפחות הרשימו אותי.

עוד בחדשות

עורך דין מכני

חברת CaseText היתה קיימת כבר 10 שנים, ועסקה בבניית תוכנה עבוד משפטנים. כשהמנכ”ל ראה בפעם הראשונה את GPT-4, הוא בא לעבודה וביקש מכל 120 העובדים לעזוב הכל, ולעבור לעבוד על מוצר חדש, Co-Councel. חודשיים אחרי שהמוצר החדש יצא, החברה נרכשה ב-650$ מליון.

הוא מתאר את התוכנה הישנה שלו, שעשתה שיפור קטנים בעבודה של עורכי הדין. היו לא מעט שלא התעניינו במיוחד (בודאי אלה שגובים שכר לפי שעה, ולא ממהרים להזדרז). אבל כשיצא GPT-4, הוא מספר שכולם הבינו שהעולם שלהם עומד להשתנות. אי אפשר היה להתעלם מזה יותר. משימות של יום שלם התחילו להתבצע בדקה וחצי.

הוא מחלק הרבה טיפים שימושיים מאוד לכל מי שחושב לבנות מוצר דומה (AI שמתמחה בתחום ספציפי) - לחלק למשימות זעירות, לבנות הרבה טסטים. סיפור מעניין, שווה האזנה.

אולי איזה מדחום קוקיה לסלון

מישהו ברדיט מדווח שהשעון אפל שלו ידע שהוא חולה שלושה ימים לפני שהוא הבין את זה בעצמו. מהתגובות שם נראה שזה לא מקרה יחיד. כמו שהזכרנו בגליון 6 (בהקשר של מחקר הסכרת של ערן סגל), אנחנו מקיפים את עצמנו במכונות שקדניות שטובות במיוחד בזיהוי דפוסים, וזה הולך לעשות שינוי בעולם הרפואה.
אבל צריך להיזהר מהטיית השורד: שעון שחוזה שאני עומד להיות חולה זה מעניין. שעון שמוציא התרעות שווא זה משעמם, ולא נקרא על זה ברדיט. אה, בעצם כן

קל זה לא יהיה

סטיבן סינופסקי, האיש שהביא לנו את אופיס ואת וינדוז 7 (ואת קליפי, העוזר הידוע לשימצה) מסביר למה זה לא יהיה פשוט להשתמש במנועי שפה כדי להחליף תהליכים בארגונים:
”רוב האוטומציות אינן מוגדרות על ידי המקרה הסטנדרטי או התוצאה הרגילה, אלא על ידי חריגים. חריגים הם אלה שגורמים לכל המורכבות. חריגים יוצרים את כל הכללים שאף אחד לא מבין […] ולאורך הזמן רוב המערכות עוסקות בטיפול בחריגים ולא בשגרה.”
דוגמה? הקופות בשירות עצמי בסופרים, שלידם נמצאים עובדים כדי לעזור (בטיב טעם שלידי אני תמיד מעדיף את התור הרגיל!)

מה כן יעבוד? שני דברים:
משימות שונות לחלוטין ממה שנראה לנו כיום כמייגע ומטריח. כלומר, לא הדברים שחשבתם. ושנית, עבודה שבשלה להגדרה חדשה לגמרי לאופן שבו עושים אותה.
יכול להיות שאנחנו כבר תקועים עמוק מידי בדרכים הישנות, ויהיה יקר מידי לשנות אותן. ולכן דווקא מקומות שהאוטומציה פסחה עליהם לחלוטין (כמו שאפריקה שקפצה ישר למובייל, ומזרח אסיה ישר לענן), הם אלו שיעשו את הקפיצה המשמעותית יותר. לקריאה

דברים לספר בארוחת צהרים בעבודה

מורטישיה, בואי שניה

בטכניון של לוזאן בשוויץ עושים הרבה עבודות חשובות ברובוטיקה. אני לא משוכנע עד הסוף שזאת אחת מהן. רובוט חרוץ, שרוצה להגיע לדברים מחוץ להישג היד, משחרר את כף היד שיודעת לזחול למטרה ואז לחזור הביתה ולהתחבר שוב.

הושט לי יד

המנכל של Atom Limbs מראה את הגירסה החדשה של היד הרובוטית שלהם (תראו את החצי דקה הראשונה ותבינו). במקום להשתיל משהו במוח, הוא שם צמיד על היד שמקשיב להוראות שהעצבים מקבלים מהמוח. אחרי אימון קצר, היד מאפשרת למפעיל שלה לשלוט על כל אצבע לחוד ולבצע פעולות עדינות ומורכבות שהיו אפשריות רק עם יד אמיתית.

תחזור לעבודה מיד

שנת 1975. סטיבן ששון, עובד של קודאק, מציג את המצלמה הדיגיטלית הראשונה (0.01 מגהפיקסל). ברור לכם שזה לא יעבוד, כן?

בינה מלאכותית לנסות בבית

פשוט לכו ללינק ותנסו את זה.
מעלים תמונה של פרצוף (אל תעלו תמונה ענקית, זה נהיה איטי). ואז עם העכבר אפשר לסובב את הראש, לפתוח ולסגור את העיניים והפה. כיף.
מאחורי הקלעים (אני מנחש) זה חצי מ-Live Portrait. האלגוריתם שלוקח פנים של אדם א’ ומלביש את התנועות שלהם על קורבן אדם ב’. החצי הראשון יודע לקרוא את התנועות של הפנים, והחצי השני (זה שכאן) מלביש אותן על פנים חדשות. יש עוד הרבה צעצועים בדף של היוצר, Julian Bilcke.

עדכונים מחברי הקהילה

הניסוי הסתיים, אין מספיק דברים מעניינים. המדור הזה נכנס למקפיא ויחזור בהכפלה הבאה של מספר הקוראים.

​נתראה בשבוע הבא!