עליית המכונות 7

אימפריות נופלות, קרבות טיקטוק, שרתים בחלל וסרסורים באנגליה

שלום, ברוכים הבאים לגליון 7!
אני מתאושש מדלקת ריאות עצבנית, ולא מצליח להגיד שני משפטים בלי להשתעל. עברתי לתקשר עם אנשים בלעדית דרך וואטסאפ, ואני שוקל להישאר ככה.

אם אתם אוהבים את הניוזלטר, פליז אל תשכחו לשלוח חברים להירשם גם, סקייל זה החיים.
​https://rotm.co.il

נשיקות (אבל באמוג’י, לא רוצה להדביק אף אחד),
-מתי

זרקת רעיון, תן לחשוב

​השבוע תרגמתי עבורכם טקסט שעניין אותי. הכותב, David Galbraith, הוא משקיע הון סיכון, ואין ספק שהדעות שלו מושפעות מהחשיבה האופיינית לקרנות האלו. הטריגר לפוסט הוא ההודעה הדרמטית של פולקסווגן על הכוונה לסגור שני מפעלים בגרמניה, אבל השיעור מעולם המכוניות תופס גם להרבה תחומים אחרים ולאירופה כמשל בכלל:

“כאילו זה לא היה ברור מספיק, פולקסווגן ממחישה עבורנו את פצצת הזמן הענקית שבלב המודל הכלכלי של אירופה.

הכלכלה האירופית מבוססת על שני דברים: ייצור תעשייתי ומכירה של העבר.

מכירת העבר כוללת תיירות, שבה למקומות יפים יש היסטוריה, והסיפור שלהם מגדיל את הרווחים. מכירת העבר כוללת גם דברים כמו אופנה, בשמים ומוצרי יוקרה שבהם החיבור של המותג עם ההיסטוריה מגדיל את הרווחים באותו אופן.

ייצור תעשייתי זה די ברור: בנייה של דברים. אבל היום אנחנו כבר לא חושבים על בנייה של דברים מהעידן התעשייתי. מכוניות הן דוגמה מצוינת לזה, כי למרות שרכבים חשמליים נראים דומים לסוג המכוניות שגרמניה מייצרת, אופן הייצור שלהם, המודל העסקי והרווחים שונים לחלוטין.

כלי רכב עם מנוע בעירה פנימית (ICE) הם מוצרים מהעידן התעשייתי. יש בהם פי חמישה חלקים נעים מאשר ברכבים חשמליים, ורוב הרווחים שלהם מגיעים מהתמחות בהרכבה ומכירות סיטונאיות לסוכנויות, ואז תחזוקה והחלפה של החלקים לאורך זמן (גם דרך הסוכנויות). מערכת אקולוגית עצומה של חברות מקיפה את ה-OEM’s (מותגי הרכב).

המודל הכלכלי של התעשיות הגדולות הללו מבוסס על הברית החברתית של העידן התעשייתי בין עובדים לבעלים, “אנחנו והם”, ומחקה את הדרך בה המדינה עצמה פועלת. עובדי התעשייה מאוגדים ומקבלים פנסיות קבועות, אבל אין בעלות משותפת או חלוקת אופציות: כל הרווחים הולכים למעלה, לעתים קרובות לשושלות משפחתיות.

עם הזמן, חברות אלה הופכות יותר לקרנות פנסיה בבעלות משפחתית מאשר ליצרן. יש בהן התנגדות חזקה לכל שינוי מבני, כך שהן יכולות לחדש רק בתוך הפרדיגמה הקיימת. לא בגלל שאין שם את השכל והמומחיות (ההנהלה של BMW נכנסה all-in לחשמלי לפני עשור, אבל האיגודים התנגדו) אלא מסיבות מבניות.

אנשים כרגע מאשימים את ההנהלה באסון שמתרחש ב-VW, אבל זו טעות. זה הארגון כולו שחוסם שינוי מבני, שינוי שאינו מתאים לפרדיגמה התעשייתית המוכרת.

העניין הוא שרכבים חשמליים הם מוצרים מהעידן הדיגיטלי. הרווחים שלהם מגיעים מסוללות ותוכנה. לאסיה יש שליטה על כל שרשרת האספקה של הסוללות, ולאסיה וארה"ב יש שליטה על זו של התוכנה. אירופה לא פה ולא פה. יצרני הרכב הגרמניים, הצרפתיים והאיטלקיים הם כמו נוקיה של אחרי הסמארטפון.

רכבים חשמליים הרבה יותר פשוטים ולא זקוקים למערכת האקולוגית העצומה של ספקי חלפים או לסוכנויות, שמודל התחזוקה שעליו הן בנויות כבר לא עובד.

חברות רכבים חשמליים, כחברות מהעידן הדיגיטלי, לא נושאות את המשקולת של פנסיות עובדים מהעבר או את הבעלות של שושלת משפחתית ומסוגלות להציע שותפות לעובדים ולשוקי ההון. עם אינטרסים מגוונים ומיושרים, ועם עובדים שיש להם Skin in the game (במודל מאגר האופציות בסגנון ארה"ב) הן גם מסוגלות להשתנות כשצריך.

זהו המודל של העידן הדיגיטלי, וכל החברות בסופו של דבר יעברו אליו. ייצור בעידן הדיגיטלי שונה לחלוטין ודורש שינוי מבני מוחלט של מודל הייצור. אבל זה כמעט בלתי אפשרי להשיג עם חברות קיימות אלא אם כן יפגינו חדשנות מאסיבית באמצעות כלים ספציפיים כמו יזמות תאגידית ומיזוגים ורכישות.

גרמניה ממש ממש טובה בייצור דברים שלא ישתנו בעידן הדיגיטלי. אבל היא מייצרת את הדברים הלא נכונים, עם מבנים תאגידיים לא נכונים ועם תמריצים בירוקרטיים וכלכליים לא נכונים. היא זקוקה לשינוי אסטרטגי מאסיבי לעידן הדיגיטלי, אחרת ליבת הייצור של אירופה תקרוס ותיקח איתה את שאר אירופה.” (הפוסט המקורי כאן)

קוראי עליית המכונות הותיקים עשויים לזכור שעסקנו בעניין הזה כבר בשנת 2020, בפוסט אודות המנכ”ל הקודם של VW, הרברט דיס האומלל. מאז דיס הועזב (לפני שנתיים) אחרי מאבק באיגוד העובדים. מתוך הפוסט של אז:

למכוניות החשמליות הארורות האלה יש שרשרת אספקה אחרת לגמרי, ספקים אחרים, חלקים שונים, בעיות אחרות, טיימליין אחר, עולם אחר. והכי גרוע, כמויות גדולות של תוכנה. פולקסווגן שואפת לכנס חלקים גדולים מכל זה חזרה פנימה. הם הכריזו למשל על יעד שאפתני ל-2025, ובו 60% מהתוכנה במכוניות יפותחו בתוך החברה עצמה (אל מול 10% כיום). האם הייתם מוכנים להסיע את הילדים לגן בגירסה 1.0 של התוכנה הזו? [קבלו עדכון: נדחה ל-2029..]

להבדיל מאילון מאסק, שבנה את החברה שלו מראש עם כל ההנחות האלה כנתון, על דיס להתמודד עם דירקטוריון שמרן, עם וועדי עובדים עקשנים, עם ספקים קולניים שמפקדים על צבא של לוביסטים, ועם שותפיו, כמו משפחת פורשה, שמתעניינים בדברים אחרים. האם הוא יצליח?

אילון מאסק החמיא לו בציוץ לפני חודש. בתשובה למישהו שכתב "דיס הוא הקול הבודד של ההגיון שצועק לתוך התהום שהיא פולקסווגן" הוסיף מאסק: "דיס עושה כמיטב יכולתו להתקדם בכיוון הנכון, אבל הוא נמצא במצב קשה עם כל כך הרבה קבוצות לחץ. אין דרך לגרום לכולם להיות מרוצים."

אימפריות נופלות לאט.

עוד בחדשות

קרבות הטיקטוק

פורמט פופולרי בטיקטוק מאפשר לשני חברים (או אויבים) לתאם ביניהם קרב. שניהם עולים ללייב ביחד, ובמשך חמש דקות מנסים לגרום לצופים לתרום להם (באמצעות מתנות טיקטוק) כמה שיותר. בתום הזמן אחד מהמשתתפים (עם הכי הרבה מתנות) מוכרז כמנצח, ועל המפסיד למלא משימה משפילה (לרקוד ריקוד מטופש, לשפוך על עצמו משהו וכו’). בתום הקרב השניים יכולים להמשיך מיד לקרב נוסף. המתנות האלה שוות הרבה כסף (חצי מההכנסות של טיקטוק) וכרגיל בטיקטוק, העסק הוא מאוד אינטנסיבי (הנה אחד אקראי) ומצריך מידע פנימי כדי להבין על מה הם נלחמים ומה לעזאזל רואים שם בכלל.
ב-Rest of World מדווחים על נישה מעניינת בתחום הקרבות, שבה עולים תומכי קמאלה נגד תומכי טראמפ. למרות שהדיון (הפתעה) לא מתרומם גבוה במיוחד, הרי שהנלחמים מצליחים להרוויח סכומים יפים: סטודנט שמדווח על הכנסות של $7000 בחודש, וסבתא מפלורידה שמוציאה אלפי דולרים על מתנות, רק כדי לתמוך ב-Biden Kids שלא יפסידו לטראמפיסטים.
קשה לי לחשוב על נושא שמעורר יותר יצרים פה אצלנו מאשר ביבי-לא-ביבי, אז אני תוהה איך הקטגוריה לא התרוממה פה אצלנו (או שכן, ואני לא יודע?).

שרתים בחלל

תכלס, זה רעיון לא רע בכלל. סטארטאפ של שלושה לוויניסטים מבקש לבנות חוות שרתים בחלל: חשמל בחינם מהשמש (בתכנון שלהם, 4x4 קילומטר של לוחות סולאריים), קירור בקלות כי קר שם מאוד, לא צריך רשיונות בנייה ואפשר גם לאכסן שם מה שרוצים בלי רגולציה (אני חושב). החישוב שלהם על המפית מראה שזה משתלם כלכלית.
אחרי שאילון הסביר לנו שצואר הבקבוק לחוות שרתים (ול-AI חזק יותר, תכלס) הוא במפתיע לא צ’יפים, אלא דווקא חשמל ושנאים, זה נהיה אפילו יותר הגיוני. האם ה-AGI הראשון יחיה בכלל בחלל, במסלול מעל כדור הארץ וישלוט עלינו משם? נשמע מתאים.

כמובן שלכל רעיון מופרך כבר יש מי שחשב עליו קודם. למעשה חברה בשם Lonestar Lunar כבר הנחיתה מחשב קטן על הירח (אה, לא שמעתם על Intuitive Machines שהנחיתו מתקן על הירח בפברואר השנה? הפרויקט המסחרי הראשון שנחת בהצלחה, ולקח איתו טרמפ את המחשב של לונסטאר), והם מאפשרים לכל מי שרוצה לאכסן דברים על הירח, או לשלוח אותם הלוך-חזור. בינתיים גימיק, אבל וואלה.

בינתיים בפיליפינים

כתבה מעניינת בבלומברג מביאה אוסף של סיפורים מתעשיית ה-BPO (מיקור חוץ לתהליכים עסקיים, ובעיקר מוקדים של שירות לקוחות) בפיליפינים. היתרון היחסי של האיים: אנשים דוברי אנגלית טובה במבטא סביר ושכר נמוך, הביא להתפתחות תעשייה עצומה של מיקור חוץ. פיליפינים רבים הצליחו לטפס כלכלית ולהתפרנס יפה מעבודות משרד מרוחקות. עכשיו ה-AI מאיים לקחת את הכל.
נראה שעדיין אין תחלופה המונית של בוטים-במקום-פיליפינים, אלא רק פה ושם. ה-AI משמש לסיכום השיחות, הצעת פתרונות ותסריטים והלשנה על סוכנים עצלים. אבל כמעט לכולם ברור שזה רק עניין של זמן.
יש תקווה ליצירה של משרות חדשות, גבוה יותר בזרם: אימון ושיפור של AI, משרות תוכן (באמצעות AI), אבל אלה נשמעות לי כמו עבודות של ניסור הענף שאתה יושב עליו. בעייה אמיתית.

דברים לספר בארוחת צהרים בעבודה

סַרְסוּר: אדם שמתפרנס מתיווך בין קונה למוכר

פלטפורמת OnlyFans, המתווכת בין יוצרי תוכן (למי שלא מכיר, הרוב המוחלט באונליפאנס הוא עובדות של תעשיית המין) לבין הצרכנים, שילמה השנה 6.6 מליארד דולר ליוצרות (מהן נגזרה עמלה של חמישית בערך לפלטפורמה). הבעלים, לאוניד רדבינסקי משך דיבידנד של 620 מליון דולר לעצמו.
רואה חשבון זריז בטוויטר חישב שהממשלה הבריטית קיבלה כמעט כפול מהמיסים של אונליפאנס מאשר התקבולים מרשיונות קידוח הנפט בים הצפוני, מה שהופך כנראה את רדבינסקי לסרסור המצליח ביותר בכל הזמנים.

סימס

אוסף תמונות של מקרים ומקומות אמיתיים (האחרון ממש משלשום) שצולמו בזוית ועדשה שמזכירה משחקי מחשב מהאייטיז.
ואולי אנחנו באמת במשחק מחשב מהאייטיז.

מימין למעלה בכיוון השעון: שוד מלפני יומיים, מחסום צבאי בברזיל, מסוק נוחת בשדה אורז ביפן, צילום של אלכס קיטו (יש לו סדרה של כאלה).

זמן פנוי

הבחור כאן חשב שזה יהיה נחמד לכתוב תוכנה קטנה שעושה אופטימיזציה לכל מיני צירופים של מפרקים להליכה, ולטענתו הגיעה לתכנון טוב יותר מהסטראנדביסט המפורסם של תיאו ג’נסן.
מפה לשם, 16 שנה אחר כך, הוא מתאר יפה את כל התהליך והשלבים הרבים של פרויקט שהתחיל בניסוי קטן והסתיים בשולחן הזה שמביא את הבירה.

בינה מלאכותית לנסות בבית

פרויקט נחמד שמאפשר לנו טיול קטן בתוך המרחב הלטנטי של מחולל התמונות Flux.
מה זה המרחב הזה? אין פה מספיק מקום להסבר השלם, אבל אפשר לחשוב על המרחב הלטנטי כמו קופסת נעליים גדולה שבה שומר Flux את כל התמונות שראה אי פעם, וממנה הוא שולף את התמונות שאנחנו מבקשים ממנו לצייר. הקופסה הזאת מסודרת יפה: כל הדברים הצהובים נמצאים במקום אחד, הבננות ליד תמונות של הסימפסונס. כל המכוניות ביחד, כל החיות, כל התמונות של דונלד טראמפ, כולן מסודרות יפה-יפה בתוך הקופסה אחת ליד השנייה לפי נושאים.
הפרויקט שפה מאפשר לנו לציין שתי נקודות בתוך הקופסה ואז לבדוק איך נראה המסע בין שתיהן. במקרה הזה יש לנו “בלוק חימר” שמטייל מהמקום של “cup” אל המקום של “raw”, ומראה לנו את כל התמונות שהוא מוצא בדרך.

למי שינסה בלינק, אפשר לראות שקשה מאוד לאלף את החיה הזו ולהשיג תוצאות טובות (את הדוגמה שכאן לקחתי מפה, אחרי שלא הצלחתי לעשות אחת יפה בעצמי). למי שזוכר מפעם, זה היה קל יותר. במודלים פשוטים יותר (כמו StyleGAN הזכור לטוב) היה אפשר לארגן את הסרטים האלה בקלות. היום זה הרבה יותר קשה לשליטה כי המרחב הלטנטי של Flux הוא סבוך מאוד, וקשה לטייל בו בקו ישר.

למעמיקים, הנה עוד פרטים על איך זה עובד. הרבה אנשים חכמים עובדים על זה. אם נדע לנוע כראוי בתוך המרחב של כל התמונות ש-Flux יכול להפיק, הפוטנציאל הוא עצום. נוכל להתחיל מכל תמונה שהיא ככה בערך מה שרצינו, ואז לכוון אותה בצעדים קטנים בדיוק למקום הנכון (“יותר אדום, יותר אדום, יותר אדום, זהו!”). אני בטוח שנראה בקרוב עוד תוצאות מעניינות בכיוון הזה.

עדכונים מחברי הקהילה

יש לכם פה הזדמנות לפנות בבת אחת ליותר מ-3,000 קוראים חכמים וקשובים. ספרו לנו על משהו שאתם עושים: פרויקט מעניין, משהו מעניין שכתבתם, כנס או הרצאה. דברים שקשורים איכשהו לנושא שלנו (ויסוננו בקפידה).

אסף סהר
ערוץ קאברים בסינתיסייזרים של 30 שניות ראשונות מתוך שירי שנות ה-80 לינק

מאיה וקסלר
המשרד לחנינות ספרותיות – פרויקט קהילתי שמשלב בינה מלאכותית ליצירה משותפת של סיפורים, סרטונים ומדיטציות, בהשראת בקשות חנינה ספרותיות מהקהילה. לינק

אמיר שני
עמותת מא'את - החוקרת עבירות מין באינטרנט: הפצה, התעללות וסחיטה. משתמשת בטכנולוגיות מתקדמות כדי לחשוף פוגעים אנונימיים, ומלווה את נפגעי ונפגעות העבירה. לינק

← כדי לפרסם את שלכם, שלחו את הפרטים בטופס כאן.

​

זהו להיום, נתראה בשבוע הבא!