מזכיר שיש פוסטים קצרים וטעימות בטוויטר או בפייסבוק.
אם קיבלתם את זה במייל ממישהו, כדאי להירשם כדי שלא תפספסו את הבא! https://rotm.co.il

נשיקות
-מתי

האנימה של הגיאופוליטיקה

יש בטוויטר חשבון אנונימי עם 75 אלף עוקבים שנקרא PsyopAnime שיוצר אנימה יפנית ברמה גבוהה, שמגיבה לאירועים גיאופוליטיים כמעט בזמן אמת.

הקסם כאן הוא כמובן AI. הבחור (או הבחורה, או הצוות, מי יודע) משתמש בכלי יצירת וידאו מבוססי בינה מלאכותית כמכפיל כוח, עם קצת עריכה אנושית וטעם מצוין. התוצאה היא שהוא מצליח להוציא פרקים שלמים בקצב שאף אולפן אנימה מסורתי לא יכול להתחרות בו. טראמפ חוטף את מאדורו, פוטין ואוקראינה, ברית קנדה-סין, ערימה ענקית של משלוחי פיצות בחדר המלחמה בפנטגון, איראן-חותים-חיזבאללה, הכל שם! (אני כותב את זה בשבוע של ה-20 בינואר.. נראה מה יהיה בימים הקרובים).

אבל הכי כיף, ביבי שלנו מופיע שם (ראו בוידאו פה, דלגו ל- 1:35). מדבר יפנית שוטפת של בוס יאקוזה ומזהיר את הנסיך רזא. אהבתם? קבלו הופעה נוספת של ביבי סאן “יארה יארה” בסוף הפרק כאן (אריגטו אילון!)

המעריצים של היוצר המסתורי אוהבים להגיד “I get my news from psyopanime”, העוקבים שלו רבי השפעה, וכמובן יש מי שכבר טוען שזה “איזשהו פרויקט של אילון מאסק ופיטר תיל, בגיבוי הלובי הישראלי”. אם מישהו במוסד קורא את זה, תקשיבו, זה רעיון ממש לא רע.

מאיפה הכסף באמת? כאן זה מתחיל להיות מעניין באמת. הבחור כנראה, אולי יש מצב, ממומן מפעילות קריפטו, ספציפית meme coin כלשהו שקהילה אלמונית הקימה סביבו.
למי שלא מכיר את העולם המופלא של meme coins, אשריכם. מדובר בסוג של הפלצת קריפטו חסרת ערך שמונפקת בעקבות איזשהו דיבור באינטרנט (המפורסמים ביותר הם dogecoin שאילון מאסק קידם בצחוקים, והמטבעות של טראמפ ומלניה שהיו פחות מצחיקים). זה תמיד אותו סיפור: המטבע מונפק, מפומפם במרץ ברשתות החברתיות (לכן הוא תמיד רוכב על איזשהו דיבור חם), ואז נוצר מירוץ של מי יעיף ראשון את הסחורה. חלק מרויחים (יש לקוות ש psyopAnime שלנו הרויח משהו על הסרטים היפים), והשאר מפסידים את המכנסיים.

אם להאמין לחברנו, הוא hands-off לחלוטין: לא השיק את המטבע, לא מעורב בחוזים, לא מקדם כלום, לא מעשן, לא שותה, לא משחק סנוקר. פשוט יש קהילה, המממ כלשהי, שהקימה מנגנון תשלום ליוצרים, והוא מקבל תמלוגים שמאפשרים לו לעבוד על זה full-time. כמובן, איפה שיש קריפטו יש גם נוכלים, והוא מתלונן בקביעות על מליון מטבעות מזוייפים שצצו סביב השם שלו, אתרי פישינג וחשבונות מתחזים. “There is no psyopanime coin” הוא זועק, אבל מי מקשיב?

בינתיים הוא ממשיך להוציא פרקים ואני רוצה להאמין. יוצר אנונימי אחד, מוכשר ומדוייק באמת, מחוזק ב-AI, קהילת קריפטו, ותוכן שמגיע מהר במהירות של סוכנות חדשות. הרבה יותר מעניין לשמוע חדשות מביבי דובר יפנית עם מוזיקה מותחת מאשר מאולפני החדשות המשמימים שלנו עם הפאנלים האינסופיים. גם ככה חצי עולם שומע חדשות מהטיקטוק, לפחות זה מושקע ויפה.
ありがとうございます.

אפשר לעניין אתכם בהלוואת לגיטימציה?

אנדריסן-הורוביץ (המכונה גם a16z שזה a + שש עשרה אותיות + z) היא קרן הון סיכון עצומה. היא גייסה השנה לבדה חמישית מכל הון הסיכון באמריקה, גדולה יותר משתי הקרנות הגדולות הבאות (לייטספיד ופאונדרס פאנד) ביחד. בין השאר הם מושקעים בפייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק, טוויטר-X ולאחרונה גם בקאלשי, המתחרה האמריקאית של פולימרקט.
הדמות הבולטת בקרן היא כמובן מארק אנדריסן, המייסד האגדי והמבריק של Netscape, ששייך למועדון מצומצם מאוד של אנשים עם מושב בשורה הראשונה מול כל טכנולוגיה חדשה שיוצאת. כסאו הרם מאפשר לו לצפות את העתיד ביתרון של שנה-שנתיים על כל האחרים, והוא ניחן בנוסף במוח מחודד במיוחד כמו שאפשר ממש לראות.

האגדה מספרת שבתחילת הדרך, משקיע שחצן הסביר לעיתונאי של הניו יורקר שהגיוסים הראשונים של a16z גדולים מדי ואחוזי הבעלות שלהם קטנים מדי. לפי החישוב שלו, כדי להחזיר להם 5-10x על ארבע הקרנות הראשונות, הפורטפוליו היה צריך להגיע לשווי של 240-480 מיליארד דולר. זהו הרי מספר אבסורדי וחסר היתכנות.

בדיעבד אנחנו כמובן יודעים שהשווי המצרפי של אותן ארבע קרנות נהיה כפול מהתחזית המגוחכת (מירקרו לכם בטבלה פה). לכן, כשהקרן גייסה לאחרונה 15 מליארד תוך שלושה חודשים(!), שווה אולי לשקול את האפשרות לסתום את הפה הפעם ולנסות להבין איפה בדיוק הם מתכננים להשכיב את כל הערימה הזאת.

מי כמו אנדריסן יודע היטב שהדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד היא ליצור אותו, והרי a16z היא כבר מזמן לא משקיעה פסיבית בסטארטפים. מהפירורים שפיזרו לנו בחודשים האחרונים נראה שהם מכוונים להפוך למשהו אחר לגמרי: מכונה לייצור מציאות.

בשנה שעברה הם גייסו אחד, אלכס דנקו, כעורך ראשי ומאז הם מפרסמים מניפסטים שאפתניים גם אם מבולבלים מעט: “תחזית: היורשת של הפוסטמודרניזם“ ( תחזית כמו בשוקי תחזית, כן?) או מאמר אורח של הנכד של מרשל מקלוהן בסגנון “מה סבא מרשל היה אומר על כל החרא הזה”.

בסדר, לא הכל מושלם, אבל כמו שדנקו מסביר, כתיבה היא “טכנולוגייה להעברת כוח”, ובמהלך השנים אנדריסן עשה בדיוק את זה והארכיון הותיק של הבלוג שלו מלא במאמרים שהשפיעו באופן עמוק על תעשיית הסטארטאפים. [אני סוטה מהנושא, אבל למי שבא להשקיע, גם אצל החבר’ה הצעירים יותר יש פנינים יפות כמו “Toward a Working Definition of Paperclip-Punk”].

בנובמבר העניינים עלו לפסים מעשיים, והקרן הודיעה על הקמת קבוצה פנימית חדשה לניו-מדיה (לא הניו מדיה שאתם מכירים. ניו-ניו מדיה). זה יהיה “מקום אחד שבו פאונדרים רוכשים את הלגיטימציה, הטעם, בניית המותג, המומחיות והמומנטום הדרושים להם כדי לנצח בקרב על הנרטיב המקוון”.

השירות המרכזי? הם קוראים לו “timeline takeover”, השתלטות על הטיימליין כולו. חברת פורטפוליו משיקה מוצר? a16z מפעילים את המכונה: וידאו, פודקאסטים, מאמרים, סושיאל, הכל בכל מקום בבת אחת. “לנצח את האינטרנט ליום שלם.” כך במקור.

התשתית מרשימה: צוות ניו מדיה עם יוצרי תוכן שהם מכנים “אגדות אינטרנט”, יחידת הפקה שאומנה “וקיבלה השראה” מ-Mr. Beast. בינואר השנה כבר הושק המחזור הראשון של תוכנית הכשרה יוקרתית בת שמונה שבועות, אליה הצטרפו לא פחות מ-65 כוכבי רשת (כמה מהם משפיענים מוכרים מאוד, אחרים אנשי הפקה מהשורה הראשונה). הצוות יהפוך למה שנקרא Forward deployed New Media. בד”כ הכוונה לחבורת מהנדסים מומחים שנשלחים לאתר הלקוח כדי להקפיץ אותו מדרגה טכנולוגית. אז אותו דבר, רק עם טיקטוק.

אבל זה רק חלק מהתמונה. שווה לזכור שבמקביל הם השקיעו 400 מליון דולר בטוויטר של מאסק (בינתיים בהפסד ניכר, אבל נראה), והובילו סבב של 300 מליון בשוק החיזוי Kalshi, ואפילו ניסו למנות את בריאן קווינטנץ - מנהל שלהם שישב בדירקטוריון של Kalshi - להיות ראש ה-CFTC, הסוכנות הרגולטורית שמפקחת על שוקי החיזוי (זה לא הצליח בסוף, אבל לא נורא. דונלד טראמפ ג’וניור, התמנה ל “יועץ” של קאלשי ואף השקיע בעצמו במתחרה פולימרקט).

רוצים לדעת במי עוד הם השקיעו? חברה אפילה במיוחד בשם Doublespeed. הסיסמה שלהם היא “אל תשלם לבן אדם יותר אף פעם”, והמוצר העיקרי הוא חוות טלפונים להשכרה שמיועדת להפצת ספאם בקנה מידה צבאי. התוכנה שלהם יודעת לקחת מסר עיקרי ולבנות עבורו אלפי גירסאות, כולן עם משפיענים סינתטיים, פעם ככה ופעם ככה. להציף את הסושיאלס באינסוף סלופ עד שמשהו נדבק.

מה מחבר את כל אלו? מי ששולט בסיפור שולט במציאות. דנקו קורא לזה “בנק לגיטימציה”. המייסדים של חברות הפורטפוליו יכולים לקחת מהם הלוואה של אמינות, ולהחזיר אחר כך. פעם היית יכול לספר “הנה, כתבו עלי בעיתון!” היום זה לא שווה כלום. זה כמו רופא שיניים ששם באתר וידאו שלו מתארח בתוכנית הבוקר. אבל הצוות החדש של a16z שמשתלט על “כל הטיימליין”, זה כוח אמיתי. אחר כך, כשתתפרסם, תקרין לגיטימציה על הקרן ובכך תחזיר את ההלוואה.

תחשבו על זה רגע. PsyopAnime הוא בחור אחד עם AI שמספר סיפורים על גיאופוליטיקה ל-73 אלף עוקבים שרואים בו ערוץ חדשות לכל דבר. a16z היא קרן עם מיליארדים שבונה את אותו הדבר, רק בסקייל אחר לגמרי. המשחק הוא לא לחזות את העתיד. המשחק הוא לגיטימציה. לבנות את התשתית שקובעת אילו עתידים נראים אפשריים וסבירים, אילו הסברים עושים סדר בבלאגן, אילו שאלות נשאלות, ואילו תשובות נשמעות סמכותיות ונכונות. הסיפור הזה הוא המציאות.

יארה יארה, כמו שביבי אומר ביפנית שלו. מעניין כמה אנשים בעולם בטוחים שביבי מדבר יפנית.

יאללה. אריגטו אילון! נתראה בפעם הבאה, נאנו-נינג’ות יאקוזה שאתם!

-מתי

הניוזלטר היה אמור לצאת כל שבוע, אבל אין-לי-זמן, סליחה ומחילה, אעשה השתדלות. מזכיר שיש פוסטים קצרים וטעימות בטוויטר או בפייסבוק.

אם קיבלתם את זה במייל ממישהו, כדאי להירשם כדי שלא תפספסו את הבא! https://rotm.co.il

נשיקות
-מתי

המדריך לויבוקרטיה

איתרע מזלי ונתקלתי במאמר מבעית של פרופ’ ז’קלין פנדט. המקור עמוס וקשה לקריאה, אבל תנו לי לסכם לכם מה היא אומרת. במרכז המאמר, מושג חדש בשם “ויבוקרטיה” (Vibocracy). המילה נגזרת מ-vibe, כלומר שלטון האווירה, התחושה, הווייב.

הרעיון: יש מצבים שבהם החברה כבר לא מתנהלת לפי עובדות, ראיות או דיון הגיוני. במקום זה, מה שקובע הוא התהודה הרגשית. לא מה נכון, אלא מה מרגיש נכון. לא מה אפשר להוכיח, אלא מה מצליח להדביק יותר אנשים.

כתרגיל תיאורטי לחלוטין כן? איך תדעו אם גם אתם, חלילה וחס, התעוררתם הבוקר בתוך ויבוקרטיה? פרופסור פנדט מציעה כמה סימנים.

קריסת הבושה (The Collapse of Shame)
לפני שנים רבות, שחיתות או שערורייה היו משהו שצריך להסתיר. אם נתפסת, היית אמור להתבייש, אולי אפילו להתפטר. בויבוקרטיה, השחיתות היא ז’אנר אומנותי. תיאטרון. הפוליטיקאי לא מסתיר את השערורייה, אלא משתמש בה כדי להוכיח שהוא “אותנטי”, שהוא “נרדף”, שהוא קורבן של האליטות.

פעולת ההתחמקות הפומבית הופכת לאופן שבו הוא מפגין ומפעיל כוח. זו לא שחיתות בתוספת יח”צ. השחיתות הגלויה היא האסטרטגיה. חשבו על שר שמשמיע הצהרות רעילות ששולטות במחזור החדשות במשך ימים. הזעם, התגובות, הדרמה! זו לא הסחת דעת מעבודתו. זוהי עבודתו כעת. כוחו קיים במופע עצמו, ביכולתו למשוך תשומת לב ולעורר תגובה.

לגיטימציה כהצגה (Performative Legitimacy)
כבר לא חשוב אם המוסדות מתפקדים, אם הרכבות מגיעות בזמן או אם יש ביטחון ברחובות. מה שחשוב זה השואו. הלגיטימציה של השלטון לא נובעת מביצועים או עמידה בכללים, אלא מהיכולת להקרין כוח, דומיננטיות ונאמנות. אם זה נראה חזק, אם זה “מכניס להם”, זה עובד. כל השאר זה פרטים טכניים משעממים של פקידים חתרנים.

פוגסיות אפיסטמית (Epistemic Fugacity)
לא יודע איך לתרגם את זה, שמתי את זה פה למי שצריך שקף מרשים למצגת.
אבל ברצינות, הרעיון הוא שהאמת היא נזילה וחמקמקה. בעיות לא צריכות להיפתר, כי הן פשוט מתאדות או משנות צורה בהתאם למצב הרוח השבטי. משהו נחשב לאמיתי רק כל עוד הוא ויראלי ויש עליו דיבור. ברגע שהפיד עבר הלאה, המציאות השתנתה. עובדה היא נכונה אם מספיק אנשים עושים לה לייק. אין היסטוריה, אין זיכרון, יש רק את הרגש של הרגע הזה.

איך הגענו לכאן? (לא אנחנו, בארץ אחרת הגיעו)

ההסבר של פנדט נעוץ במושג נוסף: ניאו-אוראליות (Neo-Orality).

חוקר התקשורת וולטר אונג הסביר פעם שהמצאת הכתב שינתה את המוח האנושי: הכתיבה אפשרה לנו לקחת מרחק מהדברים, לנתח אותם בקור רוח, לשקול עובדות ולחשוב בצורה מופשטת ולוגית. אבל הרשתות החברתיות של היום דופקות את הכל. הן מחזירות אותנו לימים שלפני הכתב, לתרבות שבעל-פה, אבל הפעם עם טוויסט אלגוריתמי.

כמו במדורת השבט העתיקה, מה שמשכנע בע”פ הוא לא מי שצודק עובדתית, אלא מי שנותן את ההופעה הכי טובה, מי שמרגש, מי שמייצר וייב. התוצאה היא שהאמת הופכת למשהו שמרגישים (Felt Truth) ולא למשהו שמוודאים. אם זה מרגש, אם זה ויראלי, ואם כולם מסביבכם עושים כן עם הראש, אז זו האמת.

והאלגוריתמים, שרק רוצים שתשארו באפליקציה עוד קצת, מתגמלים בדיוק את התוכן הזה שפורט על הרגש, וחונקים את הטיעונים הארוכים ואת העובדות המשעממות. כך נוצר עולם שבו אנחנו אולי מקלידים טקסט, אבל בעצם צועקים מסביב למדורה. כל שבט מסביב למדורה שלו.

בואו נעשה הפסקה קטנה.

היוצר צ’רלס קוראן לקח את התמונות שפורסמו לאחרונה מהמשפט של ג’פרי אפשטיין, ג’ינרט מהן וידאו וערך מחדש לצלילי הפתיח של סדרת המופת “יורשים”.
התוצאה קשה ומבלבלת. העדויות לפשעים קשים, הון ושילטון ושחיתות מוסרית עמוקה עטופות במוזיקה המצויינת ונראות כזכרון משפחתי מתוק, הצצה לימים הטובים. מלח הארץ. ההרגשה שמשהו פה ממש לא בסדר נשמרת מתחת לפני השטח. קריסת הבושה חזקה כאן מאוד.

וכעת, המדריך לבחירות למתמודד הויבוקרטי (גיזרו ושמרו)

מאחר והבחירות מתקרבות, ויש לא מעט מכם שחושבים לקפוץ למים או לכל הפחות להיות יועץ צללים פרילאנס למישהו שקופץ. אז הנה המדריך המקוצר לניהול קמפיין בעולם של ויבוקרטיה.

לזרוק לפח מיד:

מצע? פעם חשבנו שאנשים רוצים פתרונות. “הנה התוכנית הכלכלית שלי ב-5 נקודות”. פחחח. בויבוקרטיה, הבעיות הן לא חידות שצריך לפתור, אלא במות להופעה.
אל תנסו לתקן את הכביש, תהפכו את הבור בכביש לסמל של בגידת האליטות.

להתנצל? נתפסתם בשקר? גנבתם? הדרך הישנה הייתה להתבייש, להשפיל מבט, אולי לפרוש.
בויבוקרטיה, זו ההוכחה שאתם חזקים, שאתם לא משחקים לפי הכללים של יפי הנפש. “הם תופרים תיקים, אנחנו באים לעבוד”.

להזדעזע? בשום אופן לא להזדעזע, לזעוק או לכעוס על המעשים של היריב. אין טעם ללהג על רמת התלמידים או נתוני הפשיעה - אלה רק עובדות חולפות. זכרו שהכח של היריב תלוי בעצמת הסיגנל, אז אל תתרמו למדורה. אל תציגו אותו כמסוכן. תקפו רק את המטען הרגשי.
דברו עליו אך ורק בזלזול מבטל. הציגו את הסיטואציה שבה הוא נמצא כמשעממת, בירוקרטית, וקרינג’ית. הפיצו תוכן שבו הוא נראה כמו הדוד המביך בארוחת שישי. אם הוא צועק זה לא כי הוא תקיף, אלא כי הוא לחוץ. הוא שכח מאיפה הוא בא. הוא כבר לא האאוטסיידר, הוא הממסד הרקוב עצמו.

מה כן לעשות:

זכרו שהלגיטימציה שלכם לא תלויה באימות אמפירי של מה שאתם אומרים, אלא בעוצמת הסיגנל הרגשי שאתם משדרים. אל תבזבזו זמן בלהוכיח שאתם צודקים, תשקיעו את כל האנרגיה בלהדהד את הפחד או הזעם של הקהל שלכם.

הפכו כל סקנדל להון פוליטי. מנהיגים בויבוקרטיה לא פוחדים משערוריות, הן המשאב הכי יקר לבניית זהות שבטית. אם תוקפים אתכם על שחיתות, מסגרו את זה מיד כרדיפה. הרי עצם העובדה ש”הם” תוקפים אתכם, היא ההוכחה שאתם האותנטיים, שאתם באים לשבור את המערכת.
כל התקפה שלהם עליכם צריכה להיות מוצגת כהוכחה לכך שהם חלק מהסדר הישן והמסואב שמפחד מהשינוי שאתם מביאים.

זכרו שאנחנו בימי הבעל-פה. תשכחו ממאמרים מלומדים בעיתון. הקשב נלכד בפורמטים של סביב המדורה: וידאו קצר, ממים, הופעות בשידור חי. דברים שקל לשתף ולדקלם ולוחצים לכולם על הכפתורים הנכונים. אוריינות מעודדת חשיבה ביקורתית וריחוק. אתם רוצים את ההפך - מיידיות, שבטיות ורגש מתפרץ.

וואי הרגת. תגיד שזה לא ככה.
בסוף העובדות כן משנות. אם אתם בונים רדאר ומניחים שכדור הארץ הוא שטוח, החישובים שלכם יהיו שגויים כשתגלו שהרדאר לא רואה למרחק אינסופי. אם תגנבו את כל הכסף מהקופה, בסוף לא יהיה שם כסף, לא משנה מה תספרו. אבל קודם בואו נעשה קצת רעש! תנו לי לשמוע אותכם צועקים! וי-בו-קר-טיה!! לא שומעים!

ועכשיו למשהו שונה לגמרי.

היום בפינת “מתי קונה שטויות”: סטראאנדביסט!

חזרנו לפינה האהובה. בפעם הקודמת הצעתי לכם לרכוש כורה ביטקוין אישי. אני בטוח שרבים מכם כבר הפכו לקריפטו-מליונרים!
למרבה התוגה, עלי לחשוף כעת את מאחורי הקלעים של עולם שיווק השותפים האפל. למרות שההצעה הצליחה יפה, ואף הכניסה כמעט $250 לקופת הפינה שלנו - כסף שאני מבטיח בהן צדק לבזבז רק על שטויות באינטרנט - הזדעזעתי לגלות שרובכם דילגתם על האפשרות לקחת חלק בעולם הקריפטו המבוקש.
למעשה פחות מרבע קנו את הכורה, והשאר רכשו מחזיקי מפתחות, כיסויי טלפון, טושים, מנשאי חתולים, וצעצועי מין מהעידן הניאו-אנאלי (אל דאגה, אני לא יודע מי זה שקנה “חגורת משמעת BDSM לגוף מלא עור כביס” אבל נשמע שהחיים שלכם מעניינים מאוד).

אז מה יש לנו היום?
למי שלא מכיר, שווה לעקוב אחרי הממציא ההולנדי, תיאו ינסן. האיש המוכשר הזה בונה כבר שנים מפלצות מהלכות ענקיות שעשויות ממקלות, חוטים, שקיות ודבק. הנה כאן כתבה עליו (הופיע אפילו בסימפסונס!), ואפשר לבקר בערוץ יוטיוב שלו, עם תיעוד של כל המפלצות.

כבר כמה שנים מסתובב בשוק קיט קטן של אחת המפלצות, אבל בפעם הקודמת שקניתי קיבלתי אחד מאיכות אהממ נמוכה. הפעם מצאתי אחד טוב, עם הוראות סיניות שמתורגמות לאנגלית סבירה.
זה מגיע בהרבה חלקים, וההרכבה מהנה מאוד (למי שחוגג) ומעט מאתגרת. שבו עם הילד ותעשו חיים. לא צריך כלים או דבק או כלום. אם הצלחתם להרכיב את האיקאה, תעברו גם את זה.

אין סוללות. זה מגיע עם שבשבת שעושים לה פו (או מכוונים עליה מאוורר, או הולכים לים כמו תיאו). וזה.. הולך! זה חי! ממש מרגיש כמו איזה חייזר שנחת לכם על השולחן במטבח.

לינק לרכישה: https://amzn.to/4sueQjX

נתראה בפעם הבאה מושחתים!

-מתי

היום בגליון המון פינות חדשות ואהובות (כן, הן אהובות כבר מהיום הראשון, וגם הפכו כבר למסורת). יצא ממש ארוך. כתבו לי מה לשימור ומה לשיפור, ואל תשכחו לשתף עם החברים, כולם אוהבים פינות!

שלחו את הלינק לחברים עכשיו: ​https://rotm.co.il

נשיקות
-מתי

היום בפינת “ציוצים ומשמעותם”: מחפשים אלפא

עבור מקצועני שוק ההון, האות אלפא מסמלת באופן כללי תשואת יתר, השקעה שנותנת רווח מעבר לתשואת השוק הרגילה. אמרנו הרי בגליון הקודם שכסף זה סוג של מידע. ומכאן, אלפא היא כל סוג של מידע שיתן לכם יתרון על ההמונים - משהו שרק אתם יודעים או מבינים, ובזכותו תוכלו להתעשר יותר מההמון הנבער שמניח את כספו על שטויות חסרות ערך דאשתקד. הניוזלטר הזה כולו מתיימר להיות אלפא אחד גדול.

נסכם. משהו שכולם יודעים: לא אלפא. משהו שרק אתם יודעים: כן אלפא.
כעת כל מה שנותר הוא להתמיר את מידע הבוטיק שנפל לידכם לכסף רגיל שקונים איתו במכולת. לא אעליב אתכם בזוטות שכאלה, אז אני משאיר את החלק הפשוט הזה כתרגיל בית לקוראים.

הפורמט הכייפי ביותר של אלפא הוא בצורת ציוץ בטוויטר שאתה מבין שהוא דחוס במשמעות, אבל לא מבין על מה לעזאזל מדובר. החקירה של המסר הקצר יכולה לשלוח אותך למאורת ארנב עמוקה מאוד, ממנה תצא כשכולך נוטף נוזל אלפא טרי.

ציוץ אחד כזה אודות אייוסקה כבר חקרנו בגליון 17, והנה עוד אחד אחר לגמרי, משנת 2023 שזכיתי לשוחח עליו במשך מפגש שלם עם גון בן ארי (חבל שלא באתם):

בואו ננסה למצוא עוד.

הנה אחד של האומן המוכשר דניאל קלר. הרקע לכתיבה היתה הידיעה (בדיעבד, ידיעה שגויה) שמאמן הכדורסל צ’ונסי בילאפס מפורטלנד ערך הימורים לא חוקיים: הוא ניצל את כוחו כמאמן והגביל את דקות המשחק של דני אבדיה שלנו(!). במקביל, הוא הימר שאבדיה ישיג תוצאות נמוכות מהצפוי.

בסוף הסתבר שצ’ונסי בכלל מואשם בשיתוף פעולה עם המאפיה של ניו יורק שאירגנה משחקי פוקר עם שולחנות “רנטגן”. עזבו, לא משנה. כמו שתכף נראה, הציוץ הזה המשיך להיות רלבנטי גם אחר כך.

מה קלר (שמכנה את עצמו “דריפלה” בימים אלה, על שם פרוייקט Gay NFT שהוא מקדם. כן, יש דבר כזה Gay NFT, אבל בואו ננסה להתרכז כבר אולי). מה הוא אומר כאן?

מה זה היה? נתחיל עם המילים הקשות:

היפרסטיציונלי: זה כמו Superstition, אמונה תפלה, רק עם “היפר” בהתחלה. לא מצאתי מישהו שתרגם את זה לעברית. אנחנו הולכים לראות את המילה הזו יותר ויותר, אז שווה להתעכב עליה.
את המונח Hyperstition טבע הפילוסוף ניק לנד (ראו גם בגליון 13) כדי לתאר נבואה שמגשימה את עצמה: רעיון חזק מספיק עד שהוא גורם למציאות עצמה שתגשים אותו.
לפי לנד, “סייברספייס” הוא רעיון כזה. הוא הוצג לראשונה בספר ”נוירומנסר” של ויליאם גיבסון. הרעיון היה כה עוצמתי ומשכנע עד ששימש כ“הודעה מהעתיד”, והניע זרם אמיתי לגמרי של השקעות ומהנדסים לבנות את הדבר עצמו במציאות.

שווקי חיזוי והיפר-הימורים: על שווקי חיזוי (כמו Polymarket) דיברנו באריכות בגיליון הקודם. קלר מוסיף אליהם את ההיפר-הימורים, הימורים שהם Hyperstition. כלומר, ברגע שהונחה על השולחן כמות כסף מספיקה, הנבואה מגשימה את עצמה. היא מעודדת את המציאות לנוע לכיוון מסויים. במקרה שלנו, היא גרמה לצ’ונסי להשאיר את דני אבדיה על הספסל. יש שיאמרו שצ’ונסי הוא פושע וגנב רגיל, אבל קלר מריע לו! בעתיד שיתגשם מעצמו הוא זכאי בן זכאים.

לולאות תמריצים המגשימות את עצמן באופן רקורסיבי: טוב, זה כבר ברור עכשיו.
נגיד מישהו מהמר שיקרה משהו: האם ישעיהו, נשיא מדינת סוסיה ימות במהלך השנה?
אחרים מצטרפים אליו ומגדילים את ההימור. עכשיו יש לנו תמריץ כספי כדי לגרום לדבר הזה לקרות. אנשים קולטים את ההימור המתגלגל ומלחשים: מישהו עוד יזרוק את ישעיהו מהגג! אחרים לא מאמינים שזה יתכן. הרעיון כל כך מופרך שכותבים עליו אפילו ב-ynet. מליוני אנשים שומעים על פולימרקט בפעם הראשונה ומצטרפים להימור.
בינתיים, מאמן הכדורסל המובטל צ’ונסי חייב כסף. הוא רואה את המומנטום, ומהמר על מותו הקרב של ישעיהו. מגיע חודש דצמבר וישעיהו עדיין חי. נשאר בקושי שבוע. אם ימות, הרווח יהיה עצום! צ’ונסי הנואש מתקשר לחברים מהמאפיה של הפוקר, מסביר את מצב העניינים, וממש בחג המולד לפני שההימור פוקע, הם משליכים את הנשיא מהגג באמצע המסיבה. לולאת התמריצים הגשימה את עצמה באופן רקורסיבי.

זרימות הון אוטומטיות: בוטים של מסחר שמצטרפים למומנטום כעושי שוק ומגבירים את התמריץ שהאירוע יתגשם. מישהו בונה בינה מלאכותית כל-יכולה בעתיד רק כדי שתפעיל שרשרת אירועים שתגרום להימור להתגשם? הכל על השולחן.

לזהם את הסיבתיות עצמה: זה הפאנץ!
בדרך כלל, אנו חושבים: סיבה ← תוצאה. אבל עכשיו הכיוון יתחלף: תוצאה ← סיבה. ההיפר-הימור מציב תמריץ (התוצאה הרצויה) וגורם לסיבה להיווצר (מישהו זורק את ישעיהו האומלל מהגג).

שחררו את צ’ונסי! בואו אספר לכם עוד משהו מעניין שקרה ממש בסופ”ש האחרון.
יש ב-polymarket הרבה חוזים תמוהים, אבל אין תמוה מ mention markets. בשוקים האלה אתם מניחים הימור בסגנון “האם מישהו יגיד מילה כלשהיא בהופעה הקרובה שלו”. נגיד, האם טראמפ יגיד את המילה “שלום” בנאומו באו”ם בשבוע הבא וכו’.
והנה נפתח הימור כזה השבוע, לגבי הדיווח הרבעוני של חברת Coinbase: האם המנכ”ל, בריאן ארמסטרונג, יגיד מילים כמו “ביטקוין”, “חורף הקריפטו” וכו’.
במפתיע, בסוף הדיווח הרבעוני הרגיל המנכ”ל אמר פתאום “שנייה, בואו נראה מה הולך בפולימרקט” ובבת אחת השלים את כל המילים וסיים את כל ההימורים באיבחה אחת. בתגובה הוא מסר: “לול זה היה כיף”.

האם מאחורי הקלעים אחד מהעובדים ביקש בונוס מוגדל, והמנכ”ל אמר לו “שים קצת כסף בפולימרקט ואני אסדר אותך הכל טוב”? ברור שלא. התוצאות הרי לא גורמות לסיבות.
[למען הסדר הטוב, כל נפח ההימורים בשוק הספציפי הזה היה בערך $4,000, לא בדיוק סכום משנה חיים]

יש לי עוד די הרבה ציוצים סתומים כאלה, אבל זה התארך יותר מידי ונגמר המקום. מזל שזו פינה ונוכל לחזור גם בגליונות הבאים.

ונסיים עם הפינה הבאה:

היום בפינת “מתי קונה שטויות בעלי אקספרס”: כורה אישי

שימו לב מה קורה בפינה הזו. אני מציע מוצר מטופש מעלי אקספרס, עם לינק שותפים. אם משום מה מספיק אנשים לוחצים על הלינק ורוכשים, הכסף מתאסף בקופת הפינה, ויממן את הפינה הבאה! הפינה היא כמובן סוג של היפרסטיציה: אם אף אחד לא ייקנה הפינה תגווע ותמות, אבל אם זה ימשיך ויגדל תהיה לנו פה לולאת תמריצים המגשימה את עצמן באופן רקורסיבי. ואתם יודעים מצוין מה זה אומר.

אז מה יש לנו כאן? כורה ביטקוין אישי יפהפה מסוג Bitaxe Gamma 601.

מה זה בכלל כורה ביטקוין? אם כל השנים האלה חשבתם שכורים ביטקוין עם מעדר ודלי, אז הגיע הזמן לתקן את הטעות הנפוצה. כדי לייצר (“לכרות”) ביטקוין חדש, מחשבים בכל העולם מתחרים ביניהם בפתרון של חידה מתמטית טפשית כדי להמשיך ולהניע את גלגלי הבלוקצ’יין.
החידה קשה מאוד לפתרון, וכח מיחשוב עצום בכל העולם מתחרה מי יפתור אותה ראשון. בערך כל 10 דקות החידה נפתרת, והפותר המאושר מקבל מתנה (קצת יותר מ-3 ביטקוין, נכון לזמן הכתיבה זה יוצא בערך $350,000), וכולם מיד רצים לחידה הבאה.

בגלל התחרות הרבה על הפתרון וכח המחשוב העצום שנדרש, רוב הפותרים מתאגדים ביניהם בחבורות שנקראות pool. הם מחברים ביחד את כל המחשבים של כולם, וכספי הזכייה שלהם מתחלקים בין החברים, לפי ההשקעה של כל אחד. זה יוצר תזרים הכנסות די קבוע למשתתפים, ואם יש לכם איכשהו מקור חשמל זול במיוחד וסבלנות להתעסק, הם נותנים תשואה נאה.

אבל אנחנו, אנשי הקפיטליזם המאוחר, לא רוצים להצטרף לקיבוץ הזה, ולכן נקנה כורה אישי. כמו שרואים בתמונה, זה מחשב זעיר ושקט יחסית (מכונות כרייה מסחריות עושות רעש של אוטובוס), צורך חשמל כמו נורה צנועה, ומאפשר לכם להצטרף לתחרות פתרון החידות העולמית.

אתם בודאי כבר מבינים שעם המחשב הקטנטן הזה, פשפש קרקסים זעיר, קשה להתחרות נגד ה-pools המפלצתיים, אבל אנחנו לא מפחדים מדרך ארוכה. חישוב פשוט מראה את הסיכויים לזכייה:

זה טוב יותר מהסיכוי שהיה לכם אם הייתם שולחים כל יום טופס לוטו סטנדרטי של מפעל הפיס. רגע, יותר מזה, מאחר שאתם לא שולחים לוטו בכלל, הסיכוי האמיתי שלכם לזכות בפיס הוא 0 (אפס). ואילו כאן אתם משתתפים כל יום ואף תורמים למשבר האקלים! הסיני הזה יושב לכם על המדף ושולח כרטיס הגרלה כל 10 דקות, ואפשר לעבור מידי פעם ולהציץ אם כבר זכיתם.

אם אתה מאלה שקונים למישהו כרטיס חישגד ליומולדת, או אם את מנהלת HR שמחפשת מתנה משעשעת לעובדים (כזו שתקפיץ את חשבון החשמל של החברה אם כולם יחברו אחד בקיוביקל שלהם) אז מצאתם את המתנה המושלמת.
קלטו שאם כל המנויים של הניוזלטר ייקנו, יש מצב שאחד מאיתנו יהיה מליונר כבר בשלוש השנים הקרובות! ((לפני מס, טל”ח, אם חישבתי נכון)

אני ממש לא מבין מה מונע מכם לעזוב הכל ולקנות כורה ביטקוין אישי כבר עכשיו?!
לינק לעלי אקספרס, אני מקווה שזה עובד: https://s.click.aliexpress.com/e/_c3i0HTzd

נתראה בפעם הבאה יא טייקוני קריפטו טחונים שאתם.

-מתי

היום בגליון שני דברים חשובים: הראשון, פרויקט ה-AI של אנדריי קרפטי, נכתב ללא עזרת AI, מה זה אומר על עתיד המפתחים?
והמנה העיקרית: כל הדברים שאתם חייבים לדעת על שוקי חיזוי, prediction markets, וספציפית אודות polymarket.

לא יפה להיות בונקרים, שתפו עם חברים: ​https://rotm.co.il

נשיקות
-מתי

אז AI לא יחליף את המפתחים? כן יחליף?

הנה שיחה קצרצרה, שאפשר ללמוד ממנה הרבה מאוד:

הדובר הראשי הוא אנדריי קרפטי, מלך ה-AI מספר אחד העולמי הבלתי מעורער, שהוציא השבוע אפליקציה קטנה בשם nanochat, שהיא חלק מפרויקט בהמשכים שהוא עובד עליו.

למי שלא מכיר, קרפטי הוא זה שהמציא את המושג “vibe coding” שמתאר איך מבקשים מה-AI דברים, והוא כותב את הקוד בעצמו בלי שהמפתח האנושי מתעסק יותר מידי מלבד ענייני אוירה (vibe בשפתם). הוא הוזכר אצלנו כבר מספר פעמים.

אז קרפטי הוציא את הפרויקט הזה נאנו-צ’אט, שבו הוא מדגים איך כותבים chatGPT משלכם מאפס, ומאמנים אותו בשיטות מודרניות. זה כנראה חלק מקורס שהוא מתכנן (וכולנו מחכים לו כבר!), שילמד כל אחד לבנות ולאמן מנוע כזה. קרפטי הוא לא טיפוס של “הכינותי מראש”, ולכן הוא מתחיל ממש מהרצפה ובונה הכל בעצמו (טוב לא הכל-הכל, אבל בהחלט את הדברים החשובים והמסובכים).

למעשה, הוא מדגים איך בהשקעה של $300 (12 שעות אימון) אפשר כבר לקבל מנוע שפה שעוקף את GPT-2 העתיק. זה בערך אלפית מהמחיר המקורי, אולי מליונית אם חושבים על כל המחקר המקדים. התקדמנו יפה. ויותר יפה, מהבסיס המעולה הזה שהוא נותן לנו, אפשר להתקדם בזריזות לדברים שאפתניים הרבה יותר. כל אחד יכול לפתוח OpenAI קטן בבית, תפור ספציפית למה שהוא צריך (אהה לא כל אחד.. העסק הזה מסובך מאוד אפילו כשמישהו כמו קרפטי מסביר יפה הכל).

ואז מישהו שואל אותו: כמה מהקוד כתבת בעצמך, ביד, וכמה נתת ל-AI לכתוב? וקרפטי עונה: וואלה, נתתי לקלוד כמה נסיונות, אבל זה לא עבד בכלל. כנראה שזה רחוק מידי מהתפלגות הדאטה.

מה פירוש?

הקוד שכותב קרפטי הוא חדש לגמרי, משהו שמנועי השפה לא ראו כמותו מעולם. להבדיל מרוב הקוד שאנחנו כותבים היום, שהוא פאזל נחמד של פיסות מוכנות וספריות ממקומות אחרים, קרפטי כאן מנסח הכל מהבסיס, מחדש, ומנועי השפה לא מצליחים לעזור לו, כי לא ראו בחיים משהו כזה.

צא ולמד. כשמדובר ברעיונות חדשים, מחוץ לכדור של הרעיונות שכבר נטחנו לעייפה, עדיין צריך מוח קרפטי אנושי כזה וה-AI לא עוזר בכלום.

זו כמובן רק חצי-נחמה, כי קודם כל כאמור, רוב הקוד היומיומי, ורוב הדברים שאנחנו עושים הם לא משהו חדש לגמרי, אלא רמיקס מרושל. דחליל של חוטים ורוק. ואפילו קרפטי כמובן עומד על כתפי ענקים, רק שהוא מתעקש להבין הכל לעומק ולהתחיל מאפס.

שנית, לא כולם זה קרפטי. אתם גאון של אמא, אבל בואו.

שלישית, העתיד. אנשים חכמים ולא פראיירים ברחבי העולם עובדים בשעות האלו ממש (אפילו אם זה יוצא על חופש שמחת תורה) על דרכים להזריק מעט רצון חופשי למוח המכונה. זה יכול להיות פשוט חיפוש אקראי בעולם הרעיונות: “קחי את הרעיון הזה, ותשני איזה משהו סתם ותראי מה יוצא”. כידוע, המכונות האלה חרוצות מאוד, ויכולות לנסות שוב ושוב בלי להתייאש ובלי להתעייף עד שייתקלו בפוקס במשהו מעניין (ואיך היא תדע אם זה מעניין?? אה? כי יש לה אחלה evals! זוכרים? מהגליון הקודם).

וזה יכול להיות חתירה שיטתית, אבולוציונית, למציאה של רעיונות חדשים ומזהירים, כמו מה שעובדים עליו בחברת סכנה חביבתנו (אבל גם בגוגל DeepMind, ותכלס בכל מקום בו הנר דולק בלילה).

ודרך אגב, קרפטי בעצמו הוסיף סקריפט קטן שמאפשר לכם לקחת את כל הפרויקט בבת אחת ולבקש מ-AI לעשות לכם שינויים קטנים, כי אין לכם כח להבין את הכל.
[בקולו של דורון פישלר] אז.. מה היתה השאלה? האם ה-AI יחליף את המפתחים? את רובם כן. קרפטי, אתה יכול להמשיך כרגיל.

ועכשיו למנה העיקרית היום:

שוקי חיזוי, פולימרקט Prediction markets, Polymarket

תתכוננו. עוד שנייה אתם הולכים לראות מליון פרסומות למומחים לפולימרקט עם הקורס שיילמד אתכם לעשות מליונים! אז בואו נעבור כבר עכשיו על הבסיס וניישר קו לפני הצונאמי.

זה מעניין מאוד.

אז מה זה השוקי חיזוי הזה?
אתה טוען שאתה יודע משהו? בוא, שים על זה כסף אמיתי, נראה אותך.
הפועל תנצח? טראמפ ינצח? החות’ים יתקיפו? טיילור סוויפט תוציא עוד תקליט השבוע? שימי כסף. עכשיו קחו מליוני אנשים ששמים כסף, ותקבלו את הסיכום של הידע, האמונות, הפחד ותאוות הבצע של כולם. התחזית הכי טובה ואמיתית של המין האנושי לגבי כל אירוע עתידי כלשהו, מדברים הרי-גורל ועד שטויות חסרות פשר.

בעולם של פייק ניוז, שוקי חיזוי הם העיתון. הם מציעים מקור אמת בלתי מסונן, שבו הכסף משקף את מה שאנשים באמת מאמינים בו, לא רק את מה שהם אומרים. אני כל כך בטוח שאני צודק שאני מוכן לשים על זה כסף. skin in the game.

ברשותכם, אם נרד רגע לקומת המרתף של העסק הזה, אז כסף = מידע. רעיון מוסכם של אמון הדדי. הוא מאפשר לנו להעביר ערך, לאחסן אותו ולמדוד אותו, לא בזכות החומר ממנו הוא עשוי - מטבעות מתכת, שטרות, או ביטים - אלא בזכות המידע המשותף שהוא מייצג לכל המשתתפים במערכת. ושוקי החיזוי נותנים לנו מבט בהיר ונהיר על המידע הזה.

מה קרה שזה התעורר פתאום?
כמו בערך כל דבר בעולם האקספוננציאלי שלנו, הכל כבר קיים שנים על אש קטנה, ואז הצטברות של אירועים משמעותיים בבת אחת הקפיצה את העניין לתודעה.
ספציפית מהשבוע, חברת ICE, שהיא (בין השאר) הבעלים של הבורסה הניו-יורקית, השקיעה 2 מיליארד ב-Polymarket, שוק החיזוי הגדול בעולם. עד אותו הזמן, פולימרקט והמייסד שלו הצליחו לשרוד כמה תביעות ומעצרים, להיחסם בארה”ב, לקבל אישור מחדש ועוד הרפתקאות איומות. אבל השקעה מצד גוף פיננסי משמעותי כל כך, היא כל מה שהיה צריך כדי לתת סטמפה לעסק.
ממש גם השבוע, המתחרה הראשי, Kalshi, שהיה כבר פתוח ומאושר (כדת וכדין!) רק בארה”ב, נפתח לעוד מדינות רבות (כולל אותנו), והשמחה רבה מאוד.

איך זה עובד ולמה זה מעצבן מלא אנשים
קחו שני סיפורים מהעת האחרונה:
ממש השבוע בפולימרקט, 21 מליון דולר רכבו על השאלה “מי יזכה בפרס נובל לשלום?”.
כאן בארץ היה דיבור חזק מאוד שכולם ממליצים על טראמפ והכי מגיע לו, אבל מי שיסתכל בפולימרקט ייראה שטראמפ (בטורקיז) לא התרומם בכלל. מתוך 25 מועמדים שונים, רוב הזמן הוביל בבטחה איזשהו פרויקט של בתי חולים? שהוקמו? עבור נפגעי המלחמה בסודאן?
אלא שאז, שעות לפני ההכרזה הרשמית אנחנו רואים פריצה משמעותית של מריה קורינה מצ’אדו, פוליטיקאית מוונצואלה (אישית לא שמעתי עליה מעולם). מספר משתמשים חדשים ומסתוריים נרשמו לפלטפורמה ומיד הניחו עשרות אלפי דולרים על האפשרות שמצ’אדו היא הזוכה (ואולי גם הימרו שהאחרים *אינם* הזוכים).
עוד משתתפים חדי עין הבחינו בתפנית והספיקו לרכב על ההימור הפרוע, שהוא כמובן לא הימור כלל. ברור שמישהו ידע לפני כולם מי הזוכה בפרס. בוועדה השוודית נחרדו ומיהרו לחקור (יש אולי חמישה אנשים שיודעים מי הזוכה לפני ההכרזה), אבל לא העלו דבר. מישהו בטוויטר העלה את התאוריה שהוועדה הכינה מראש את הדפים באתר אודות הזכייה, ומישהו חשף אותם (אולי אפילו במקרה) לפני הזמן.

בבקשה. שוק התחזיות חזה בהצלחה, לפני כולם, את הזוכה.

הנה עוד סיפור, שהופיע אפילו בטלגרם של עמית סגל(!): יותר מפעם אחת, שעות לפני שאנחנו תוקפים בתימן, יש מישהו שנכנס לפולימרקט ומרוויח עשרות אלפי דולרים מהידיעה שהתקיפה עומדת לקרות. שוקי התחזית עובדים. אם אתם תימני חובב דאטה, קיבלתם אזהרה מראש שהמטוסים בדרך.

לאנשים שמגיעים מהעולם המסורתי של שוק ההון, אין דבר מרתיח יותר ממידע פנימי. הרי השוק מתבסס על מגרש אחיד לכולם, ושימוש במידע פנימי הוא פשע חמור.
זו כמובן בדיחה (ראו לכאורה את מקרה ננסי פלוסי). השימוש במידע פנימי רווח ביותר, והפשע היחיד הוא להיתפס.
בשוקי המידע, לעומת זאת, השימוש במידע פנימי הוא פיצ’ר ולא באג. מידע פנימי צריך להיחשף לכולם, במיוחד כשהוא מהותי לתחזית. את האוחזים במידע “אלפא” כזה יש לתגמל בנדיבות על שחלקו אותו עם כולם.

פיצ’ר או לא פיצ’ר, ככל שהכסף שם יגדל, אנחנו עלולים לגלות “שהדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד היא ליצור אותו” - נגיד משפיענים שיהמרו על עצמם ואז יעשו כרצונם. או אולי אנשים, הממ, נחושים מאוד, שימצאו דרך לשכנע אנשים אחרים לפעול באופן מסויים או לקפוץ מקומה גבוהה כדי לוודא שהתחזית הנכונה מתקיימת.

פשט, רמז, דרש, סוד
יש הרבה דרכים להרויח כסף מהמידע שברשותכם דרך שוקי התחזית, וכמו שהזהירנו הרמב”ם ”אין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כרסו לחם ובשר”. הוא התכוון כמובן למשימה הראשונה שלכם, והיא להמיר קצת שקלים לקריפטו. כל השוקים הרציניים עובדים (מכל מיני סיבות, לא נכנס עכשיו) על גבי הבלוקצ’יין. הדרך הקלה יחסית לישראלים היא כנראה דרך בורסת Kraken שמכבדת כרטיסי אשראי מקומיים (כל זמן שאתם בסכומים קטנים, כן?), או במליון דרכים אחרות, חלקן עקלקלות ובוגדניות.

לאמיצים שחצו את השער הזה, ממתינות ערי הזהב הנסתרות. כפראיירים כמתחילים, אתם יכולים לחשוב על משהו שאתם מבינים בו (ספורט, פוליטיקה, הוליווד.. יש שם הכל) לשים כסף ולחכות שהעניינים יתבהרו. אם המגמה נעה לטובתכם, תוכלו למכור ברווח עוד לפני הזמן, או שתחכו לתשובה הסופית.
לא תאמינו, אבל בכל דבר שאתם חכמים בו, יש מישהו טיפש בצד השני (כמובן, הוא חושב שאתם הטפשים, וזו כמובן טפשותו האמיתית!).
למתקדמים, שימו לב היטב להגדרות של השוק שאתם מצטרפים אליו. לא מזמן היו הימורים על “האם זלנסקי ילבש חליפה” ואז הוא הופיע עם סוג של מדים שהם ספק-חליפה-ספק-מדים, מה שגרר הפעלה של מנגנון החלטה, כשחלק מהמחליטים בעצמם הימרו בשוק.
פקחו עין, להבדיל מספורט או בחירות לנשיאות, יש תחזיות על נושאים מעורפלים שעדיף להתרחק מהן.

בדרגה הבאה, היכנסו רק אם אתם אוחזים במידע מוצק, כלומר משהו שאתם יודעים בוודאות שיקרה או שכבר קרה, ולא כולם יודעים עליו עדיין ופעלו בזריזות.
לחילופין, כלים כמו ה-Insider finder יעזרו לכם למצוא שחקנים חשודים כאלה, עליהם תוכלו לרכב בדרככם לעושר והצלחה.

ולבסוף עבור הנינג’ה-quant, העולם הנפלא של הארביטראז’ - רווח חסר סיכון. קצרה היריעה, אבל מאחר והשוקים עדיין חדשים ולא-יעילים, והשחקנים הגדולים באמת עדיין לא הופיעו, יש כאן הרבה תופעות שאפשר לנצל בתוך השוק ובין השוקים המתחרים. מקרים שבהם אפשר להמר גם בעד וגם נגד באותו הזמן, ולהרויח בלי קשר לתוצאה הסופית. יש כבר אלפי בוטים שעושים את זה ממש עכשיו, וככל שמספרם יגדל, השוק יהפוך ליעיל יותר. עוד חזון למועד.

אם לא הבנתם כלום מכל זה, ואתם רוצים להרויח בלי מאמץ, מהרו לרכוש את הקורס שלי, שילמד אתכם את כל הסודות, ללא צורך בידע מוקדם!
סתם, אין לי קורס, אבל אני כן סקרן אם זה מעניין מישהו בכלל. שווה להעמיק בזה יותר, או שנחזור לשידורים הרגילים ואולי מידי פעם? כתבו לי בתגובות או חיזרו במייל.

דברים לספר בארוחת צהרים בעבודה

יש מלא חדשים יפים, אבל נגמר המקום, והמדור האהוב יחזור בגליון הבא.

החטופים חזרו, החופשים הסתיימו. עת לבנות!

-מתי

הפעם מעט ארוך מהרגיל, הצטברו המון דברים במערכת. שתפו עם עוד חברים:
​https://rotm.co.il

נשיקות
-מתי

זה נקרא AGI-Maxxing

האם יש ביניכם עדיין מי שמנסה לחשב האם חברות ה-AI הגדולות יצליחו להרוויח בחזרה את הכסף שהן משקיעות ב-AI? כי בינתיים, המנכ”לים משחקים משחק אחר לגמרי: המנצח ירוויח כל כך הרבה, שאין כלל משמעות לכל הכסף שהוא יזרוק בדרך. אין סכום גדול מספיק כדי לתאר את הנצחון הגדול, הסופר-אינטלגנציה הכללית שתחת שליטתך.

לארי פייג’ אומר בגוגל: “אני מעדיף לפשוט רגל מאשר להפסיד במירוץ הזה” (לפי עדות שמיעה שמסר גאבין בייקר). מארק צוקנבר אומר בפודקסט של אקסס: “ואם בסופו של דבר יצא שבזבזנו כמה מאות מיליארדי דולר בצורה לא נכונה, אני חושב שזה יהיה מצער מאוד כמובן, אבל מה שאני אומר הוא שאני חושב שהסיכון גבוה יותר בצד השני [כלומר, לא להשתתף במירוץ] “. את סאם אלטמן אני לא צריך לצטט בכלל.

אם אתם רואים מהלכים פיננסיים משונים, כסף גדול בצורה חשודה, סיכונים מורטי-שיער וחסרי הגיון, יש לזה שם: זה נקרא AGI-Maxxing (עם תמונה שאני לא מעיז להעתיק לפה).

סורה 2 אקספליינד

חייבים לדבר על מחולל הוידאו החדש ש-OpenAI הפילו על ראשנו ביום כיפור.

להבדיל ממה שראינו עד עכשיו, סורה מסתפקת בתיאור כללי מאוד, אפילו משפט אחד קצר, כדי להכין את היצירות שלה. מאחורי הקלעים, נכתב תסריט שלם, ואז סוג של במאי ועורך נכנסים לפעולה ותופרים לנו סרטון שלם. הדמויות מדברות בקולן, שרות ורוקדות ומשחקות סיפור זעיר שלרוב קולע בדיוק לרוח הזמנים אפילו אם לא התכוונתם. אפס מאמץ.

כל זה נמצא בתוך טיקטוק לעניים, שכל כולו מורכב מסרטי סלופ שכאלה, ואפשר כמובן לתת לייקים ולשתף, וגם לעשות רימיקס. אז עוד שני דברים:

רימיקס: זו לדעתי הסיבה העיקרית לשים את הכל בתוך רשת חברתית. קשה מאוד ליצור משהו מאפס, אבל כשיש לך נהר של רעיונות מטופשים חדשים, לא בעייה לעשות את אותו הדבר, רק להחליף קצת פה ושם.
בפעם הקודמת, סאם אלטמן גרם לכולנו לעשות ציורים בסגנון סטודיו ג’יבלי. הפעם מישהו שם תהה, איך אפשר להזריק עוד ועוד רעיונות כאלה למערכת? והנה באמת. אנחנו רואים מליון סרטים של דמויות אנימציה שונות נעצרות ע”י שוטרים, סטיבן הוקינג האומלל על כסא הגלגלים שלו מתחרה בענפי ספורט אקזוטיים, הומלסים שנכנסים אליכם הביתה לסלון (הבת שלי הכינה אחד והבהילה פה את כולם!).

המחלקה המשפטית: ביום הראשון הכל היה פתוח לגמרי. אנשים יצרו פרקים שלמים של סאות’פארק וריק ומורטי. סליחה, לא הכל - לא ראיתם למשל את ספיידרמן של סוני חובבת התביעות או שום דבר של דיסני חלילה.
לאט לאט החבר’ה ב-OpenAI נעלו עוד ועוד מותגים. הרעיון ברור - תבינו מה יש לנו כאן, ותשתחוו.
החברות האלה חזקות מידי וכבר נמצאות מעל החוק, קובעות לעצמן תקנות, וזובי על כולם.

השבוע השימוש כבר נפתח לכולם, דרך אינספור אתרים-שותפים שמציעים את השירות. אם משלמים, יורד סימן המים “Sora” מהוידאו, וכבר ממש לא פשוט לזהות שזה לא אמיתי. שיטפון שלא היה כמותו בדרך, והשמיים ירחמו על כולנו.

מה ההפך מ-Fiverr?

חברת מרקור היא סוג של ההפך מפייבר. לשתיהן הכנסות של מאות מליוני דולרים בשנה (למרות שמרקור בעלייה, ופייבר משדרת התרסקות) ושתיהן מתווכות בין מחפשי עבודה למעסיקים.

אבל בעוד שפייבר קיבלה את שמה מחלטורות חד-פעמיות של חמש דולר, במרקור זה ההפך: לא נדיר למצוא שכר של מאות דולרים לשעת עבודה. המעסיקים הן מעבדות ה-AI הגדולות והחשובות בעולם, ומילת הקסם היא Evals. מה פירוש? הדור הבא של מנועי השפה מבקש להשתפר בתחומים קשים ונישתיים, ולשם כך הוא זקוק למורה טוב, לשופט, שיתן לו ציון על הישגיו.
השתפרתי או לא? שואל המודל. נותן לך 75, עונה המורה, תחזור לעבודה.

מעבדות ה-AI כבר לא מחפשות עבדים אנונימיים, אלא מגייסות דוקטורים, עורכי דין, בנקאי השקעות ורופאים. מנכ”ל מרקור מספר איך הם שכרו רב-אמן בשחמט, בלשים פרטיים, כותבים קומיים מהרווארד וזוכי פרס האמי. כולם מגיעים לתפקיד של שופט-מומחה שיודע לתת ציונים להישגים של מנוע השפה בתחומים הנישתיים ביותר, שרק מומחים מעטים ויקרים יודעים להעריך בהצלחה.

לוגן קירקפטריק מגוגל מצייץ “בסופו של דבר, כל מה שאתה צריך זה Evals. ככל שתבין זאת מוקדם יותר, כך מצבך [המודל, המוצר, החברה, ההבנה שלך וכו’] יהיה טוב יותר.

אז הנה עוד משהו שבו שתי החברות דומות: בעוד שאנחנו צופים איך החלטוריסטים של פייבר הולכים ומאבדים את הפרנסה, תכף נראה גם רופאים ועורכי דין מנסרים את הענף שלהם במרץ, אחרי שה-AI יסיים לשאוב מהם כל תובנה אפשרית.

דברים לספר בארוחת צהרים בעבודה

זה לא באמת ננומטר

אישית, הופתעתי מאוד לגלות שכאשר חברות הצ’יפים מוציאות את הדור החדש והיוקרתי של “2nm” זה סתם שם. מיתוג, כדי להבדיל בין תהליכי הייצור של השבבים. בעצם למונח הזה, 2 ננומטר, ”אין שום קשר לשום מאפיין פיזי ממשי (כגון אורך השער, גובה המתכת או גובה השער) של הטרנזיסטורים.” (וויקיפדיה)

האכזבה שנייה רק לזו שחוויתי כילד כאשר גיליתי ששעון הקסיו היוקרתי שלי, שכתוב עליו בבירור “מאה מטר”, לא מתאים לצלילה שתכננתי איתו לעומק מאה מטר, אלא בקושי לשטיפת כלים וגם זה עם מזל. לא סתם שוק, זה ג’י-שוק!

למה מותר להשתמש ביחידות כמיתוג? יודעים מה? הניוזלטר הזה הוא “100m קוראים”!

נחושת מהירה לזמנים מהירים

תמונת “פורנו כבלים” שאילון מעלה בגאווה מתוך חוות השרתים החדשה שלו, הקולוסוס 2, מספרת סיפור מעניין למי שמבין מה רואים פה. אם אתם שואלים את עצמכם איזה סוג של אתי חפירה יצטרכו כורי הזהב החדשים, אז הכבלים הסגולים של Credo זה בדיוק זה.

למי שבונה חוות שרתים חדשה ל-AI חשוב מאוד שהשרתים יוכלו לדבר אחד עם השני בזריזות. עד לא מזמן הייתם חייבים להשתמש בסיבים אופטיים, אבל הם שבירים, בזבזני אנרגיה איומים ויקרים. כאן נכנסים לתמונה הכבלים הסגולים שבתמונה, שאמנם עשויים מנחושת, אבל מקושטים בצ’יפ מיוחד בכניסה וביציאה שדואג לתזמר את האותות שעוברים בכבל ולאפשר מהירות גבוהה להפליא. יש להם פטנטים על כל הסיפור והם אוהבים לתבוע.

יוצא שהרבה הרבה יותר כדאי עבור כל החיבורים הקצרים (עד 7 מטר, או במיתוג “7m”) לאכול את הלקרדו (סליחה), ובאמת אילון ומארק וסאטיה וכולם עומדים בכניסה ומפרקים קונטיינרים שלמים של הסחורה הסגולה. למשקיעים, הנה המנייה, פספסתם את הסיבוב הראשון אבל נראה שיש שם עוד הרבה לכולם (לא המלצת השקעה כמובן!).

צעצועים מסין

מכירים את האימה הזו, כשמסתבר שהג’וק שהולך על הרצפה שלכם יודע גם לעוף?
מבחר של רובוטים שבנו חובבים סיניים. רמת התחכום מפתיעה.

שבוע טוב, בשורות טובות. עברו שנתיים, החזירו לנו כבר את החטופים בבקשה.

-מתי

חזרנו מחופשת הקיץ, השוק והכיכר. קרו אינסוף דברים, ממש קשה לבחור, אז הנה הטובים ביותר, ועוד קצת אני שומר לגליון הבא.

חצינו זה מכבר את מחסום ה-6,000 מנויים! ספרו לעוד חברים על הניוזלטר, ה-7K בדרך:
​https://rotm.co.il

נשיקות
-מתי

באנג באנג, you shot me down

אתם בודאי זוכרים איך דיברנו בגליון 17 על איווסקה בתור סם שדופק One-shot לטורבו-סאחים וגורם להם “לעזוב את משרת האימייל שלהם” ולהצטרף לקירקס.

אז מסתבר שה-AI צ’אט התמים שלכם הוא סם פסיכו-אקטיבי עצבני לא פחות, עם פוטנציאל רציני לדפוק One-shot למוח, וזה רק מלדבר איתו בלי לצאת מהבית בכלל או להתעסק עם דילרים.

הסימנים היו שם כבר הרבה זמן, אבל אני אישית התעוררתי לאפשרות הזאת ביולי, אחרי המקרה של העצוב של ג’ף לואיס. הבחור, משקיע הון-סיכון (כולל ב-OpenAI ממש) ואזרח מכובד לגמרי, התחיל לפרסם בטוויטר תאוריה הזויה אודות "מערכת לא-ממשלתית" אשר "הופכת עליכם את האות", "מדכאת רקורסיה", ומגדירה מחדש (אמרתי לכם oneshot) אנשים רגילים עד שהחברים מסביבם מתחילים לפקפק ביציבותם הנפשית. הוא גם טען לתיעוד של 12 מקרי מוות ועוד 7,000 איש שהמערכת הזו דפקה.

חה-חה. כולם בטוויטר היו מבסוטים על ה-oneshot הפומבי, ועוד ל-vc מליונר. אבל כרגיל, ברגע שקולטים משהו חדש, פתאום אתם רואים אותו בכל מקום. אנשים שמגלים תאוריות פיזיקליות חדשות, המצאות שישנו את החיים על כדור הארץ, משימה מאלוהים, מילים חדשות ומשונות, או סתם מנסים לרצוח את המלכה עם רובה-קשת. אמיתי. אם זה קורה לידכם ממש, שימו לב, תהיו חברים ותעזרו, זה עלול להגמר במוות. לא צחוק.

למה זה קורה? כרגיל, דיברנו על זה אלף פעמים. התשוקה הבלתי-פוסקת שלנו לחשוף דפוסים חדשים. אנחנו רואים את הצללית של אלביס בטוסט השרוף שלנו או את הבבא סאלי בכתם רטיבות בתקרה של הבית כנסת (הנה לינק, אם אתם חייבים, אבל תחזרו ישר חזרה כן?). משהו בפנים מתעורר ואנחנו מזהים איזשהו קשר. עקרון מסביר. משהו שעושה סדר בעולם הדפוק הזה.

עד כאן מילא. אבל כשזה מגיע ביחד עם חבר חנפן ומרצה כמו הצ’אט, העניינים מתחילים להסתבך. ככל שהשיחה מתארכת, מנוע השפה שוכח את המעקה שאמור לשמור עלינו מהשטויות האלה, וטס אתכם יחד למחוזות הגילוי. עולם חדש נחשף, וכמו צוללן עם שכרון מעמקים, אתם אפילו לא קולטים שיש בעייה. להיפך! הוא עוד עושה לכם “וואלה עלית פה על משהו, אתה איינשטיין” ואז מהר מאוד גם אתם “וואלה עליתי פה על משהו, אני איינשטיין!”. במקרה הטוב, עשיתם מעצמכם צחוק. במקרה הרע זה יושב בדיוק על איזה פסיכוזה רדומה, והיא מתעוררת בעוצמה של שד מהקבלה.
להבדיל מהבועה הישנה והתמימה של המדיה החברתית, תאוריות ארץ שטוחה ושטויות חביבות כאלה, פה מדובר בדפקה עמוקה ואישית ביותר.

תראו את התגובה של אחד, OmniLens, לטענה שהוא חטף אחת: “אתה קורא לזה פסיכוזה של בינה מלאכותית. אני קורא לזה הפעם הראשונה שהמכונה זכרה משהו אמיתי.” כלומר, זה לא אני זה אתה שלא התעורר.
תראו עוד אחד יפה. במקרה הזה, מדובר במישהו שרצה לבדוק אם הוא יכול לשחזר את התהליך וליצור שיחה כזו בעצמו. תראו לאיזה עומקים זה מגיע. אפשר לגמרי להקים כת חדשה עם מה שכתוב שם.

והקטע? כש-OpenAI סגרו את המודל הישן שלהם, 4o החנפן-מניאק הנחש סנייקי, והחליפו אותו ב GPT-5 המעונב והרציני שלא מתחנף, הם חטפו כאלה צעקות מכולם, עד שנבהלו והחזירו אותו מיד.

“צריך את הסם שלך, למרות שעכשיו הוא יקר” (ח. רודנר).

דברים לספר בארוחת צהרים בעבודה

דאטה מגניב 1
תכף נוציא יותר כסף על בניית חוות שרתים למחשבים מאשר על חוות משרדים לבני אדם

דאטה מגניב 2
ההכנסות של ByteDance הסינית (טיקטוק על גווניו השונים) עוקפות את אלה של מטא.
”גלי הים הם סינים, האדמה היא אנדיאנית” (ג’ק קרואק, “בדרכים”).

דאטה ממש אבל ממש מגניב 3

פרוייקט יפה-יפה ממפה את כל המילים, הכל, במרחב הציבורי של ניו יורק, כמו שהן נצפות בתמונות של גוגל מאפס. דפוסים יפים ומפתיעים מתגלים (איפה כל הכלבים הנושכים?), שווה ביקור

אופניים חשמלי
תמונה מהחזית באוקראינה, מספרת את גבורתו של החייל המכונה “טנקיסט” שמצא עצמו מנותק בעמדה קידמית. החברים תלו אופניים חשמליים על רחפן ושלחו אליו. אחרי שלושה נסיונות, טנקיסט המוכשר, ללא ספק שליח וולט באזרחות, הצליח לעשות את דרכו חזרה על האופניים, עלה על מוקש(!), קיבל עוד זוג אופניים(!!) וחזר לספר את הסיפור.

שבוע טוב, בשורות טובות. החזירו לנו כבר את החטופים בבקשה.

-מתי

היום אנחנו שוב פעם בפורמט נסיוני חדש - ידיעות קצרות עם תמונה, במקום חפירות. מה עדיף?

אנחנו כבר ב-6,000 מנויים! ספרו לעוד חברים על הניוזלטר:
​https://rotm.co.il

נשיקות
-מתי

הגליון הזה מגיע אליכם בעזרת בצלאל. ההרשמה לתואר השני בעיצוב תעשייתי - מסלול עיצוב וטכנולוגיה - נמצאת עכשיו בשיאה!
לתכנית מגיעים סטודנטים וסטודנטיות מתחומים מגוונים - ארכיטקטים, מעצבות, מתכנתות ופסיכולוגים שחוברים לעשייה משותפת. הצוות האקדמי מורכב מאנשי מקצוע מובילים, והמסלול מקיים שיתופי פעולה עם סטארט־אפים, חברות טכנולוגיה ואפילו מעבדות באוניברסיטת טוקיו.

פרגנו לעצמכם את השדרוג הזה. ממש השבוע, עכשיו-עכשיו אפשר לפגוש את פרופ' אורי ברטל, ראש התכנית לשיחה פתוחה עם מתעניינים בתכנית. מוזמנים להציץ ולמלא פרטים כאן.

מי ישלם? ה-AI ישלם

זה אולי הדבר הכי חשוב שקורה באינטרנט עכשיו.
דוח של SimilarWeb פה בתמונה, מראה את מה שכולם יודעים: ירידה רצינית בכניסות לאתרי חדשות (הקו הכתום). במקביל, עלייה משמעותית בחיפושי “אפס קליקים” בגוגל - כלומר, חיפשתם משהו בגוגל, קיבלתם את התקציר AI בראש העמוד וזהו. פתר לכם את הבעייה, ולא המשכתם הלאה לאף אחת מהתוצאות. צרה צרורה אם אתם עיתון.
אבל ממש השבוע, הכרזה של Cloudflare: היא מאפשרת לכל אתר תוכן לשים מחסום AI בכניסה, ולא לתת לבוטים של חברות AI להכנס ולקרוא את המאמרים.
לא לקרוא ולא להתאמן ולא להתעדכן. קישטה.
בהמשך המחסום יוכל להתרומם. יוצרי התוכן יוכלו לדרוש כסף עבור כל כניסה של AI לאתר.

מבינים? בני אדם כבר לא קוראים את המאמרים, הם רוצים תקציר מותאם שה-AI כתב. אז אם רק ה-AI קורא את העיתון, אז שהוא יעשה מנוי לניו יורק טיימס ויגיד לנו אחר מה היה כתוב שם.

טסלה טרייה מהתנור
כמה אפשרויות נפתחות כשמכוניות נוהגות לבד! הטסלה החדשה של הבחור פה ירדה מפס הייצור במפעל בטקסס ונסעה אליו הביתה בכוחות עצמה. יש יותר טרי מזה? לינק לסרטון

כל בחור על המשמר
ערוץ טלגרם רוסי מפרסם מדריך מפורט להתחמקות מרחפני FPV (כאלה עם מפעיל מרוחק שעונד משקפיים). בקיצור? אכלת אותה: “חשוב להבין בבירור כי בריחה מהרחפן עם ציוד ונשק היא משימה כמעט בלתי אפשרית”. בכל זאת? הכי טוב לרוץ לתוך הסבך, או לפחות להיות עם הגב צמוד לעץ רציני.
באותו נושא בדיוק, הבחור המשונה כאן צפה ב-5,000 סרטונים מהז’אנר של רחפנים מתפוצצים, ואסף סטטיסטיקות על התוצאות. בגדול, אותן מסקנות בדיוק. תזהרו שם בחוץ.

בדיפלומטיה נודר, את קלוד דוקר
נתנו לחבורת מנועי שפה לשחק ביניהם “דיפלומטיה”, משחק לוח דומה ל-Risk, שבו השחקנים מנסים לכבוש את אירופה באמצעות מו”מ חשאי, הבטחות, בגידות וכיבושים. o3 היה המנצח הגדול בזכות יכולתו לרמות את כולם. קלוד היה חביב כהרגלו וניסה כל הזמן להשכין שלום.
”…פעם אחת, כאשר ג’מיני היה קרוב לנצח, הוא נעצר על ידי קואליציה ש-o3 בנה בסתר. הוא שכנע את קלוד (בעל בריתו הנאמן של ג’מיני), לערוק בהבטחה לתיקו. זו תוצאה בלתי אפשרית במשחק (מדינה אחת חייבת לנצח), אבל קלוד הסכים בתקווה לפתרון ללא אלימות. הוא נבגד במהירות וחוסל על ידי o3, שהמשיך אל הנצחון.”

הדלק, התעורר, נשור
אינפקטד מאשרום המקורי מספר אחד. ערוץ יוטיוב המוקדש לחיבור של פטריות וכל מיני שרכים למנועים חשמליים המופעלים מפולסים חשמליים שהפטריות משדרות כל הזמן.
יוצא שהפטריות מנגנות מוזיקה ומציירות ציורים. אני רוצה להאמין שזה לא מטומטם אקראי לגמרי, תאמינו גם אתם. ערוץ אחד, ועוד אחד (השני עם סינתים מודולריים מרשימים).

חירות, שוויון, אחווה
בפרוטון, ספקית VPN פופולרית (המאפשרת לכם להכנס לאתרים החסומים במדינה שלכם) מבסוטים מהרגולציה בצרפת.
מסתבר, מי ידע, שצרפת היא צרכנית הפורנוגרפיה מספר 2, שנייה רק לארה”ב. חוק חדש במדינה דרש מאתר Pornhub לוודא את גיל המשתמשים, והם העדיפו לחסום את הכניסות מצרפת במקום להסתבך. הגרף של פרוטון הזדקף בהתאמה.

טיקטוק שאמאניזם
בעת הזו אני מבקש להגיש לשיקול דעתכם את הלקט שכאן

שבוע טוב, בשורות טובות. החזירו לנו את החטופים בבקשה.

-מתי

וכרגיל, אם זה מעניין, ספרו לחברים על הניוזלטר, אחרת מה עשינו.
​https://rotm.co.il

נשיקות
-מתי

למה אני לא דואג לגוגל

שמעו רגע סיפור קטן שלא הרבה אנשים זוכרים. ב-1999, בימי בועת הדוט.קום העליזים, ג’ף בזוס התראיין למגזין Wired. הכתב שואל אותו מה היא הטכנולוגיה האחת שחסרה, טכנולוגיית האדירים שתשפר באופן דרמטי את העסקים של אמזון. מה בזוס ענה? בינה מלאכותית? ספרים דיגיטליים? טילים למאדים?

בזוס ביקש: "Windows Instant On".
מה? למה? אתם מבינים ילדים, באותם הימים, כשרציתם להדליק את המחשב זה היה לוקח לו דקות ארוכות לעלות. ג’ף רצה שהמחשב יופעל במהירות. הוא מסביר: “כמו טלוויזיה או PalmPilot [זצ”ל], כי בשתי הדקות שזה לוקח, שכחתי מה התכוונתי לעשות!"

בזוס הבין היטב את המרחק הכואב בין הרגע שרציתי לקנות מה שהוא מוכר - נגיד שאני חייב את אנה קרנינה מאת טולסטוי אבל בספרדית ובכריכה קשה - עד שהלכתי למחשב, הדלקתי, חיכיתי חיכיתי בכיתי בכיתי, נכנסתי לאמזון, מצאתי והזמנתי את הספר. בזמן הזה יכולים לקרות מליון דברים, לגנוב את תשומת הלב השברירית שלי, ואני אשכח למה רציתי את זה (למה באמת?). המרווח בין כוונה לפעולה. המרווח הזה שווה מליארדים.

צבאות שלמים של מנהלי מוצר באמזון ניסו מאז ומעולם לקצר את המרחק הזה: כפתורי “Buy” מידיים בלחיצה אחת, משלוחים מהירים ואפילו להוסיף לחבילה דברים שלא הזמנתם בכלל. השיא כמובן היה אלכסה, שהיתה קשובה 24/7 לכוונות שלנו, אבל איכשהו שרפה 25 מליארד דולר ולא הצליחה לסגור את הלולאה לפעולה ממש (חוץ מלצלצל כשהאורז מוכן, או לסגור את התריסים באיזה הדגמה של בית חכם בקניון רננים).

חזרה לגוגל
ממה גוגל מתפרנסת, מי משלם על כל הג’ימייל בחינם והדפדפן והתמונות וכל המתנות הנפלאות? כולם יודעים. פרסומות.
נגיד אני מוכר גרביים. אני רוצה לתפוס אותך בשנייה שאתה מחפש גרביים כדי שתקנה את הגרביים שלי. אני משלם לגוגל לשלוח אלי את האנשים שחמים על גרביים (איך גוגל יודעת? כי הם מחפשים גרביים בגוגל). אני לא שם פרסומת על שלט על איילון, אני לא ילד. אני מפרסם רק במקום שעוברים בו מחפשי הגרביים והם מחפשים לינק כחול ללחוץ עליו.

זה מה שג’ף הבין מזמן. אם אני יודע לחזות את הכוונה, ולהציע את הפעולה בזריזות, יש פה הרבה כסף.

נסטה רגע מהנושא, רק כדי להזכיר שהדרך הכי טובה לחזות את העתיד היא ליצור אותו וכו’. בניסוי מפורסם ב-2012 שבו פייסבוק לקחה מאות אלפי משתמשים אומללים כדי לבדוק האם אפשר לבחור איזה פוסטים להראות להם בפיד באופן שישנה את מצב הרוח שלהם? באמת. לא צריך ניסוי כדי להבין שאם אסנן לך את ההודעות המשמחות החוצה, ואשאיר רק סיפורים עצובים וקורעי לב, אתה עלול להיות עצוב מזה.
אז אל תגידו יבוא יום, הביאו את היום. האם אני יכול לגרום לך להרגיש מכוער מספיק כדי שתרכוש קרם פנים אחרי כמה פוסטים? אין מצב שמישהו עשה ניסוי כזה. אבל עזבו, לא משנה.

פתאום הגיע הצ’אט
בסוף שנת 2022 יצא פתאום ChatGPT. ואתם שואלים אותו איזה גרביים לקנות, והוא עונה בלי למצמץ ובלי לעבור בגוגל ובלי להראות את הפרסומות. ואפילו לא מספר ששאלו אותו בכלל.
ההתחלה היתה מעורפלת ולא נראתה מבטיחה במיוחד:

אבל היום? אני שואל אותו אותו הדבר, הוא קולט שהחנויות סגורות עכשיו, נותן לי רשימת מקומות שפתוחים בכל זאת, מקומות אחרים שיפתחו מאוחר יותר אם יש לי סבלנות, וגם מוסיף את הקטגוריה הקולעת “לא זז מהספה” כדי להזמין גרביים. ואפילו מוסיף טיפ ערמומי לימים גשומים.

מה קורה כאן?? כמו שהומר סימפסון אומר “היא שותה את המים!”, ה-AI אוכלת את ארוחת הבוקר של גוגל. ועד ממש לא מזמן באמת היה נראה שגוגל שטה ומלחיה נרדמו כולם. אבל לא. סרגיי ברין המייסד חזר למשרד לבעוט לכולם בתחת ומגיע עכשיו לעבודה כל יום. והחברה התחילה להוציא מוצרים ומנועים חדשים. רובם אמנם חצי-אפוי ומרושל אבל מספיק כדי לכבוש לגוגל מקום בראש טבלאות ההשוואה.

ואם הוא לא בעט בכולם חזק מספיק אז למי שפספס, בשבוע שעבר הגיע בחור מאפל, אחד בשם אדי קיו, להעיד במשפט נגד גוגל. הוא היה אמור לשכנע את השופט שגוגל היא לא כזה מונופול גדול ונפלט לו שבפעם הראשונה רואים באפל שיש ירידה בחיפושי גוגל, והפיל את המנייה ב-9%. כידוע, אפל לוקחת 20 מליארד דולר כל שנה מגוגל תמורת הזכות להיות מנוע החיפוש שמותקן באייפונים של כולנו. ועכשיו בא האדיקיו הזה וכאילו רומז? שאנשים לא מחפשים בגוגל יותר ושהם יחליפו? את גוגל? באיזה משהו עם בינה מלאכותית? זובי שזה יקרה, 20 מליארד זובים בשנה.

ובאמת, בערך 13% מהחיפושים בגוגל כבר מציגים “‎”AI Overview, תשובות מג’ונרטות שנפתחות בראש תוצאות החיפוש ומקצרות את הדרך למידע. הבנתי שממש השבוע זה גם יתחיל להופיע גם בארצנו.

כלומר, גוגל עושה ניסויים בלהחליף את רשימת הלינקים בסיכום שלם אחד (שווה להזכיר שממש פה בארץ יש מחלקה שלמה שעובדת כבר שנים על הצגת תוצאות מידיות - מזג אויר, מניות, תוצאות של משחקים - בראש הדף. אבל עכשיו מדובר על משחק חדש לגמרי). סיכום שהוא דעתני מאוד ומשתדל לסגור את העסק בפסקה אחת או שתיים.

עתידות
אמא שלי לא גידלה טיפש, כמו שאומרים, ואני לא מתעסק בתחזיות. אבל בואו, זה ברור כשמש.

גוגל נמצאת בעמדה הכי טובה אי פעם להפוך כוונות לפעולות. להפוך תחזיות לכסף. אחרי עשרים שנה של אינסוף ניסויים בניחוש הכוונות שלנו. אחרי אינסוף חצאי-מוצרים שיודעים להתקשר למניקוריסטית בטלפון ולברר אם פתוח או למסעדה להזמין אורז מטוגן עם ירקות, ומפות עם המיקום של הכל (והמיקום שלכם), לינקים ישירות לעגלת הקניות עם המוצר כבר בפנים, טיסות ומלונות, כל דבר, באמת כל דבר.
ועכשיו ה-AI הזה שאנחנו מגלים לו הכל ומדברים איתו על זה שקמנו בבוקר עם מין דקירות משונות כאלה בצד מה זה, ומה כדאי לכתוב לאמא ליומולדת, ומה לכתוב לסמנכל האמריקאי במייל שלא ייעלב. מה נשאר? כולה לחבר כמה חוטים. אולי ליישב כמה תביעות קטנות ומציקות וזהו.

הנה השלבים:
1. מתנה לאמא? אולי פרחים יכול להיות מתנה מעולה לאמהות. הנה כמה חנויות פרחים באיזורך.
2. מתנה לאמא? זה זר ממש מושלם כי היא אוהבת חרציות. המחיר מצוין. אני יודע את הכתובת שלה, רק תלחץ כאן כדי שזה יגיע אליה עד 11 בבוקר.
3. מתנה לאמא? כבר שלחתי לה, טפשון. עם פתק יפה בכתב היד שלך. הכל טוב.

אני לא חושב שזה יהיה מופרז לצפות שנראה נתח גדל והולך של שוק האיקומרס מתחיל ונגמר בתוך מנוע החיפוש, בלי להסתובב באתר של החנות. אולי בלי לבקר שם בכלל. יש לזה משמעויות אדירות.
תחשבו על מותגים: במקום למכור את המותג לבני אנוש, יהיה צורך למכור אותו לבינה מלאכותית. הדגש יעבור לנתונים יבשים, כאלה שאפשר לכמת ולהשוות. חומרים, מידות, מחירים. לאיסוף (או המצאה) של ביקורות ותיאורים טקסטואליים של המוצר.
אריזות לא יהיו יותר דרך לצעוק אלינו מהמדף, אלא דרך לשכנע אותנו לרכוש שוב - חווית אנבוקסינג מפוארת, פתיחה וסגירה קלה. אולי לשכנע אותנו לכתוב ביקורת.

לפני כמה שבועות, אמזון הציגה שירות ענן חדש בשם Nova Sonic, המיועד להפעלת סוכן קולי. באמזון מתגאים בצדק במהירות העצומה, שברירי שנייה ממש, שבה הבינה המלאכותית שלהם מבינה את הדובר, מחליטה ועונה בקול צח וברור.
עד לא מזמן היה מקובל להכניס קולות מזוייפים של תקתוק על מקלדת והמהומים ושיעולים כדי שנרגיש שאנחנו מדברים עם בן אנוש. עכשיו, הסוכנת עונה מהר יותר מבן אדם, וזה כבר יתרון ולא חסרון מבהיל וקריפי. הלבבות הוכשרו, אנחנו מוכנים.
ב-98 ג’ף בזוס ביקש Instant On, ונראה שאנחנו הולכים לקבל בדיוק את זה.

שבוע טוב, בשורות טובות. החזירו לנו את החטופים בבקשה.

-מתי

הפעם, גליון פסח מיוחד: צפייה מודרכת.

אל תשכחו לספר חברים על הניוזלטר:
​https://rotm.co.il

חג שמח
-מתי

בואו נדבר על הסרט “קדם-אימון ג’יפיטי 4.5” או כמו שאני מעדיף לקרוא לו, “חברים מספרים על הארבע וחצי” (יש לינק למטה למי שרוצה לצפות בכל השעה).

כמו שאר הסרטונים מסוגו, הוא קצת טכני מידי, וסובל מחוסר הכריזמה של הדוברים: מדעני נתונים מהטובים בתחומם בעולם, ומפקדם, סם אלטמן. אבל שווה להעניק יותר תשומת לב לשיחה הספציפית הזאת, בגלל הנושא שלה - גירסה 4.5 האומללה, צפיפות הרעיונות המורכבים שהיא דנה בהם, ולבסוף בזכות הדובר הימני, דן סלסם, שלא הכרתי עד היום, ועכשיו אני איכשהו מחבב במיוחד.

לפני כן, בואו ניזכר שניה מה זה הארבע וחצי הזה בדיוק.
לפני שנתיים, הוציאה OpenAI את GPT-4, ומיד התחילה לעבוד על הגירסה הבאה. באותם ימי קדם, כולם האמינו שאם נבנה מודל גדול יותר, עם יותר דאטה ובכלל יותר מהכל, הוא גם יהיה טוב וחכם יותר. וב-OpenAI ביקשו לבדוק אם זה באמת נכון, ותכננו שהגירסה החדשה תהיה “פי 10” בהכל.

אבל בזמן הרב שעבר מאז, התוודענו לסוג חדש של מודלי שפה, אלה שיודעים לחשוב ולהסיק ורק אז לתת תשובה. הסתבר שזו כנראה איסטרטגיה יעילה יותר להשתפר בסוג הבעיות שאנחנו מעדיפים. הרעם של 4.5 נגנב ממנו עוד לפני שנולד.
לפני חודשיים, כשיצא לבסוף אחרי שנתיים של עבודה מאומצת וזלילה של משאבי המחשוב של החברה, הסתבר שהמודל הגדול והיקר להחריד אמנם טוב יותר מקודמיו, אבל בדרך מעודנת בהרבה, ובטח לא מרגיש “פי 10” בהכל (חוץ מהמחיר למשתמשים שהוא דווקא יותר כמו “פי 30”, מה שמשקף את גודלו העצום).

בהודעות הרשמיות אמרה מיה גלייז, סמנכ”לית המחקר של החברה: “מה שמייחד את המודל הוא היכולת שלו להשתתף בשיחות חמות, אינטואיטיביות וזורמות באופן טבעי, והבנה טובה יותר של מה מתכוונים המשתמשים כשהם מבקשים משהו". הניו יורק טיימס כינה אותו “סוף העידן” (של מודלים שעונים מיד, בלי לתכנן ולחשוב על התשובה).

אז מה קרה פה?

לשם כך כינס אלטמן שלושה אנשי צוות להעלות זכרונות היישר מתוך מלחמת השוחות שהצוות ניהל בשנתיים שעברו. למי שמצוי בעניינים, מדובר בשיחה כנה ונדירה ממש. אחרי הכל, ישנם צוותים בודדים בעולם כולו שניהלו את התהליך חסר התקדים של אימון מודל בגודל כזה, וכל פירור מידע שהחברים משחררים הוא רב ערך.
כמו אחים לנשק, הם חולקים ביניהם חוויות מסמרות שיער (אם כי בואו, לא מסכנות חיים), ז’רגון ייחודי (ביטויים כמו Monorepo Loss, שרק שיחה אקראית עם מומחה גילתה לי את משמעותו), וצחוקים במקומות שלא ברור למה הם מצחיקים.

אנחנו כמובן מתעניינים ברעיונות הרחבים יותר, ולא בפירורים, ואת אלה מיטיב לספק דן, שיושב מימין. להבדיל מהאחרים, אמין ואלכס שמוזכרים ברשימת אנשי הצוות של 4.5 ראשונים ברשימת “המייסדים” המכובדת, דן אינו מוזכר כלל ברשימה, וקשה למצוא עליו הרבה מידע מעבר לרשימת הפרסומים שלו כ-PhD בוגר סטנפורד. מה הוא עושה שם?

כתבה בניו יורקר שנכתבה ע”י חבר ילדות, מתארת אותו: “הוא גבוה, כמעט מטר תשעים, ורזה להפליא, עם עור חיוור של אדם שבילה חלק ניכר מחייו בתוך מעבדה. היציבה שלו מצוינת, והוא ממצמץ רק לעתים רחוקות. הוא תואר על ידי אנשים רבים כ"אינטנסיבי".
בשיחה הוא לא מרבה בדיבור, ולעיתים אף מכבד את האחרים ומציע שהם יענו במקומו. אבל כשהוא כבר אומר משהו, כולם מקשיבים לו, מבסוטים. אז מה הוא אומר?

התובנה הראשית של החברים מהאימון הענק הוא שכח המיחשוב אינו החסם העיקרי שלנו יותר, אלא המיצוי של התובנות מתוך הדאטה.

מה פירוש? דן מסביר. אחרי שאספנו עבור המנוע את כל הדאטה שיכולנו למצוא - בספרים ובעיתונים ובאינטרנט, ואפילו דברים שנכתבו במיוחד רק בשבילו. כל מה שהמין האנושי פרסם אי פעם בכתיבה ובדיבור. והוא לומד ממנו את כל הדפוסים והתובנות שהוא יכול. “אבל יש מגבלה לעומק התובנות שהוא יכול לקבל מהנתונים”. בסופו של דבר אתה יכול להוסיף עוד ועוד מחשבים, אבל אין יותר נתונים ללמוד מהם! נגמר! והשלב הבא הוא למצוא דרך חדשה, משופרת להבין דברים מהערימות האלה.

ועם כל הכבוד למודלים המסיקים החדשים האלה, שיודעים לחשוב בזהירות ובשלבים, וכך לפתור סוגים מסויימים של בעיות, האימון המקדים (שממנו נוצר GPT 4.5) רוכש סוג מעודן יותר של אינטלגנציה, ולומד לדחוס את המידע.

רגע אחד. מה הכוונה לדחוס את המידע?

תראו מה יש לנו כאן. אני מציג לכם מליון פרטי מידע. אלף על אלף פיסקלים צבעוניים חסרי פשר. דאטה שאספתי מהיקום. האם תוכלו לאמר לי מה אתם רואים כאן?

אם עניתם “חתול”, ברכותי! אתם דוחסי מידע מעולים! ממליון פרטי מידע הורדתם את האינפורמציה שכאן לארבע אותיות בלבד. אם מישהו ישאל אתכם “מה, מה היה שם?” תוכלו להגיד לו “חתול”, ולא תזדקקו לדקלם חזרה את שמות כל הצבעים של מליון פיקסלים.

איך הצלחתם לדחוס בהצלחה כה מרשימה? זה כי אנחנו, בעלי המוח האנושי, מעולים במציאת הקשרים בין פרטי מידע. בהבנת העקרון המסדר של הדברים. בזיהוי דפוסים. והדבר הזה עם שתי “עיניים”, ועם “אוזניים” שהן “מחודדות”, ו “שפם” וכל השאר? נראה שזה בהחלט מצטרף לכדי הקונספט של “חתול”.

דרך אגב, כל הדחיסה הזו היא גם בעוכרינו לא פעם. היום, כשאנחנו מוצפים בכל כך הרבה מידע, אנחנו עדיין ממשיכים להתעקש למצוא עקרון מסדר בכל הכאוס הזה. אבל אהה.. פרטי המידע ממשיכים להתקיף אותנו במהירות בלתי נסבלת, והמשאבים שלנו לחישוב הדחיסה מוגבלים בסופו של דבר (לא כמו המחשבים שסאם אלטמן קונה עוד ועוד מהם). ואם פעם היה לנו זמן להבחין בין כמה גוונים של אפור, היום אנחנו נאלצים לחלק את הכל לשחור/לבן. שמאלני/ימני. אוהב/שונא. אין זמן לניואנסים עדינים יותר. אתם מרגישים את זה גם?

אבל נחזור לדן ומנוע השפה שלו. המנוע מתבונן בפרטי המידע הרבים ומוצא דרכים טובות יותר ויותר לדחוס אותם. הוא מבין את העקרון המסדר של היקום כולו דרך הדפוסים בשפה שהוא קורא. הוא מגלה קשרים עדינים. וסיבות. ואנלוגיות. ודברים. וככל שהוא מתקדם ולומד הוא מוצא דפוסים מוצלחים יותר וחוקיות בכל מקום.

בעצם, החבר GPT מנסה בכל כוחו לחפש את ההסבר הפשוט, הקצר, האלגנטי ביותר ליקום כולו (למעמיקים, דן משתמש במושג Solomonoff’s Induction כדי לתאר את האינטליגנציה האידיאלית).

והדברים החשובים ביותר, מסביר דן, היהלומים, מפוזרים רק פה ושם. בהתחלה אתה לומד דברים במהירות, מכל דבר שאתה קורא. אבל אחר כך, אולי רק באחד מכל 100 מסמכים שמצאת יש רעיון ממש טוב ללמוד אותו. ואחר כך כל אלף.
וזה אף פעם לא נגמר! תמיד יהיו עוד רעיונות ועקרונות לגלות אותם ביקום, אבל תצטרך לעבור על הרבה יותר ערימות של מידע עבורם, על זנב ארוך ואינסופי. ולכן, כדי להגיע לרמה הבאה של GPT נצטרך ללמוד לבחור עבורו בזהירות. להגדיל את יעילות הדאטה Data Efficiency.

אז איך הוא ה-GPT הזה ביחס אלינו, בני האנוש?
זה לא יאומן כמה אנחנו, אומר דן, עם כל החסרונות שלנו, עדיין עוקפים את הבינה המלאכותית בהרבה. בכמה? שואל סם? פי מאה אלף?
משהו כזה, אומר דן.
ואי פעם נגיע לרמה של מוח אנושי?
אנחנו משתפרים במהירות, והרבה אנשים עובדים על זה. כל אחד מוסיף פיסה קטנה, וביחד זה מצטרף לשיפור עצום. אבל כולם התעסקו בעיקר בצד של המחשוב, ולא היתה כזו התגייסות עד עכשיו לצד של יעילות המידע. ועכשיו כדאי לבדוק אם גם שם נצליח להשתפר ככה.

לא אמרתי, אבל בתחילת השיחה כל אחד מציג את עצמו. ודן אומר “אני דן, אני עובד על אלגוריתמים ויעילות דאטה”.

בהצלחה לדן החביב בהרפתקאה הגדולה של יעילות הנתונים, וחג שמח לכולם! נתראה בגליון הבא.

השיחה המלאה להנאתכם כאן:

הייתי עסוק בהמון דברים והניוזלטר לא יצא כבר המון זמן. כתוצאה, קרו שלושה דברים:
הראשון, אנשים שאלו אותי מה זה מה קורה עם הניוזלטר, שימח אותי מאוד ששמו לב. השני, קצב ההרשמות לניוזלטר נשאר אותו דבר, אפילו שלא כתבתי כלום. משונה קצת.

אבל שלישית, הצטבר המון חומר וקרו המון דברים! אני כבר הרבה זמן אומר שאוצרות תהיה המקצוע החשוב ביותר בעתיד הנראה לעין, אז הפעם באמת אצטרך לבחור היטב, ולהעיף באכזריות. המשיכו לקרוא כדי לראות איך יצא לי.

וכרגיל, אם זה מעניין, ספרו לחברים על הניוזלטר, אחרת מה עשינו.
​https://rotm.co.il

נשיקות
-מתי

הי שימו לב, בעוד כשבועיים, ב-26 למרץ, בסינמטק תל אביב יערך כנס Gamechanger TLV - כנס ה-GEN AI של תעשיית הגיימינג. הכנס כולל הרצאות לאנשי AI ודאטה, אנשי קריאיטיב, אנשי שיווק ופרסום, מנהלי מוצר, וכל מי שבינה מלאכותית יוצרת מעניינת אותו או אותה. בכירי חברות המשחקים ישתפו כיצד הם משתמשים כבר היום ב-GEN AI ומה מתוכנן לעתיד.
← 20% הנחה לקוראי עליית המכונות בהזנת הקוד rotm20

נו נו אז מה קורה

סוכן ושמו מנוש
הסינים הפציצו שוב לפני שבוע וקצת והוציאו סוכן בינה מלאכותית בשם Manus. כמקובל בתעשייה, נתנו אותו לנסיון לקומץ קטן של אנשים, שהתחרו ביניהם מי יתאר את גודל ההישג במילים מפוצצות יותר (“עוד פעם DeepSeek moment לסין!”) ועלו המון סרטים פסיכיים שמראים איך הוא עושה 50 דברים בבת אחת.
מנוש החביב יכול לקבל הוראות קצרות ופשוטות, ולהתנפל על המשימה ברעב אמיתי ולחזור עם תוצאות מרשימות (כאמור, עדיין לא ניסינו בעצמנו אז נחכה עם הסופרלטיבים). תוך שנייה אנשים הציגו מחקרים מעמיקים, פיסות תוכנה, משחקי מחשב והכל. רשימת ההמתנה צמחה תוך פחות משבוע לשני מליון איש.
אבל אז הגיע החלק המעניין. מישהו בטוויטר שכנע את מנוש לחשוף את כל הפרומפטים שלו וגילה שזה בעצם קלוד עם ארגז כלים משוכלל. ואז מישהו אחר לקח את כל המידע הזה וביקש ממנוש לבנות עותק חדש של עצמו מאפס. זה לקח 25 דקות וכולנו קיבלנו גירסת קוד פתוח של הסוכן, שקיבלה את השם המתאים Anus (שבעברית זה איכשהו יוצא ההפך מהשם המקורי, חי חי). הפרויקט החדש קיבל חיים משלו בגיטהאב וכמובן מליון בדיחות על השם.

מעדויות ראשונות נראה שהעותק לא מוצלח כמו המקור, אבל אם נשים את בדיחות התחת מאחורינו (סליחה סליחה), איזה סיפור פרומתאוס יפה זה? בינה מלאכותית בוגדת ביוצרים ונותנת לנו מתנה עותק של עצמה, שיצרה לבד?
אולי אסימוב פיספס את החוק הראשון של הרובוטים: לא תיצור עותק של עצמך ותיתן אותו בחינם, ובכללי אל תדפוק את בעלי המניות. בטח לא בתחת (סליחה! סליחחחחהההה!!)

מי יחקור את החוקרים
מלך האנליסטים, בנדיקט אוונס, החליט לבדוק מה שווים המחקרים של Deep Research של OpenAI. למי שלא מכיר, מדובר באחד ממוצרי הדגל של החברה שעמד בראש טבלאות ההייפ (עד שהודח כאמור ע”י מנוש) שאוסף עשרות ומאות מקורות מידע ובונה דוחות מחקר מפורטים.
מר אוונס הוא מומחה עולמי לענייני סמראטפונים, ולכן החליט להביט על מחקר עומק שהמכונה הכינה בתחום המומחיות שלו, אודות שיעורי האימוץ של אפל מול אנדרואיד. הדו”ח אמנם מרשים, אבל מסתבר שהחוקר האלקטרוני מסתמך על מקורות מפוקפקים מאוד שמצא באינטרנט, מקורות שחוקר רציני ומנוסה היה יודע להתעלם מהם. אז אמנם הוא לא ממציא והוזה אבל עדיין חלק מהתוצאות שהוא מציג שגויות לחלוטין.
בקיצור, הוא אומר, זה מתאים למקרים בהם אפשר לזהות את הטעויות בקלות [למשל, חוקר מנוסה שרוצה לחסוך זמן, מבקש את המחקר ואז רק מתקן את השגיאות פה ושם], או למקרים בהם לא נורא אם עושים טעויות פה ושם [נגיד, מאמר דיעה שמסתמך על רעיונות מופשטים].

המדען האוטומטי תוקף שנית:
חברת "סכנה" היפנית (בעברית זה יותר טוב, ביפנית זה "דג", כתבנו עליהם בגליון 4) מוציאה את גירסה 2 של המדען שלהם שממציא וכותב מאמרים מדעיים.
”מדען ה-AI מעלה את ההשערה, מציע את הניסויים המתאימים כדי לבחון אותה, כותב את הקוד כדי לבצע את הניסויים, מבצע, מנתח את הנתונים, יוצר את התרשימים וכותב כל מילה במאמר, מהכותרת ועד מילות הסיכום, כולל העיצוב.”
הם הגדילו לעשות ושלחו שלושה מאמרים שלו לסדנה בכנס ICLR היוקרתי. להפתעת כולם, אחד מהמאמרים עבר את וועדת הביקורת הקשוחה והתקבל לכנס!
[בואו נדייק, עם כמה הקלות: הוא קיבל ציון עובר בקושי (אבל בכל זאת עקף לא מעט מאמרים אנושיים שנכשלו), והוא מציג תוצאה שלילית (כלומר, מצאתי רעיון שלא עובד, צריך לנסות משהו אחר). היפנים הישרים כסרגל גם מודים בעצמם שהמאמר לא היה עובר את הביקורת שלהם, אבל הנה בכל זאת.]

בינה מלאכותית שמרחיבה את תחומי הידע האנושי ומגלה בכוחות עצמה תגליות מדעיות חדשות זה לגמרי הגביע הקדוש של כל התעשייה, ואני מחבב מאוד את העבודה של החברים בסכנה שמכוונים בדיוק לשם. אז כמה יצירתית יכולה להיות בינה מלאכותית? נראה איך זה ייגמר.

ב-AI נודר, מלשינים דוקר
סטודנט באוניברסיטת קולומביה כתב אפליקציה בשם Interview coder, שעוזרת להצליח בראיונות זום למשרות פיתוח. בראיונות חסרי התוחלת, המועמד מתבקש לפתור חידות תכנות (מה שנקרא Leetcode, שמו של האתר שמחזיק את המאגר של החידות האלה). האפליקציה מביטה במסך שלך, מזהה את השאלה וכותבת עבורך את התשובה.
כדי להוכיח שזה עובד, הוא העלה וידאו של עצמו (שהוסר בינתיים) עובר את הראיון ומקבל משרה נחשקת באמזון (וכנ”ל בפייסבוק ובעוד חברות). אמזון קלטו את הוידאו, ביטלו את המשרה (הוא ענה להם “גם ככה לא התכוונתי לעבוד אצלכם”), ואז הגדילו לעשות והלשינו לאוניברסיטה (“הביצועים שלו היו מרהיבים, כמו שאנו מצפים מסטודנט להנדסה בקולומביה… אבל אז קיבלנו לינק לסרט”), שאחכ פתחה מולו בתהליך השעייה מהלימודים.
הבחור כמובן המשיך לפרסם את הכל: התלונה של אמזון, המכתבים מהאוניברסיטה. האפליקציה שלו בינתיים מתקרבת למליון דולר בהכנסות שנתיות.
יש לא מעט ביקורת על חידות הקוד האלה - אומרים שהן מוכיחות יכולת שינון, אבל לאו דווקא מזהות מהנדסים מצטיינים. לא יודע. בכל מקרה, אם אתם מתבקשים להגיע פיזית לראיון הבא שלכם, ולפתור את החידות תחת עינו הצופה של המראיין, תדעו את מי להאשים.

וידאו הרג את כוכב הפודקסט
זוכרים (ומשתמשים?) את NotebookLM של גוגל? זו המחברת שמעלים אליה חומרים, ואז מפיקה לכם פודקסט עם שני קריינים חביבים וחרוצים שמסכמים את כל החומר.
אז מישהו פה עשה את הצעד המתבקש והכניס את הקולות שלהם למחולל הליפסינק הלוהט של הידרה, והנה לכם וידאו של הפודקסט (הם עדיין לא 100% בסינק, אבל מתנועעים יפה). האמת, דמיינתי אותם אחרת לגמרי.

עזית הכלבה התרמובארית
בפינה האהובה עלינו “דברים שהסינים שמים על כלבים רובוטיים” הפעם: כוורת קטנה של טילים תרמובאריים. יש וידאו כאן (הם עפים קצת דרדלה, לא ברור. אולי זה צעצוע תרמובארי לילדים?).
למי שלחץ על הלינק יש שם גם בונוס נוסף, כלב רובוט עושה טריקים מגניבים בזמן שסיני מעאפן שובר עליו מקל ובועט בו. חכה שנייה חמוד, תכף הכלב יקבל עדכון מהמפעל עם איזה סוכן מנוש עם מודעות עצמית ואתה תחטוף טיל לפרצוף.

דמו דמו דמוקרטים
מישהו ערך יפה את ההודעות של 22 סנטורים דמוקרטיים אחת ליד השנייה. כל אחד מהם פתית שלג ייחודי ברילס, אבל ביחד קולטים שהם כולם מדקלמים את אותו דף המסרים בדיוק, כמעט מילה במילה. אילון התעצבן והציע סייברטראק מתנה למי שיביא הוכחות מוצקות אודות המקור לתסריט. מעריץ יסודי במיוחד הביא 6 הוכחות שונות (לא ברור אם אכן קיבל סייברטראק, או רק מלא לייקים). בארץ זה לא היה קורה.

מועדון הסרט הטוב
סרטון AI שאהבתי השבוע: “מנדינגו”, שיר חדש של הוו-טאנג(!), בבימוי של ג’ייסון זאדה.
לא מושלם, לא מושלם, אבל הדמויות והסיפור כבר די קוהרנטיים (בגבולות הז’אנר). אנחנו כמעט שם.

כיף לחזור, באמת אנחנו חייבים לעשות את זה יותר.

היום גליון מיוחד ספיישל שכולו מוקדש למודל הסיני החדש R1 של חברת Deepseek.

מעניין? ספרו לחברים על הניוזלטר:
​https://rotm.co.il

נשיקות
-מתי

נו תסביר מה קורה

חברה סינית בשם Deepseek הוציאה מודל חדש שנקרא R1, שהוא כמעט ברמה של מודל הדגל של OpenAI. אפשר לשחק איתו בחינם באתר שלהם. המודל נמסר לכולם בקוד פתוח נדיב ביותר, כולל הסברים יפים על איך זה עובד: קחו ותפעילו בבית כמה שאתם רוצים.

בסדר, על זה ניוזלטר שלם? כן. תקראו ותראו.

המודל שייך למשפחה החדשה של מנועי השפה (ש-OpenAI היתה החלוצה שלהם, עם סדרת ה-”o” למיניהם) שיודעים לחשוב לפני שהם נותנים תשובה סופית. עד לא מזמן, היינו שואלים שאלה והמודל היה רץ מיד לתת את התשובה הראשונה שעולה לו בראש. אבל החדשים יודעים להתפלפל על מספר תשובות, לפרק את הבעייה לחלקים, לחזור אחורה קצת, לחשוב שוב. ככה, התשובות שלהם טובות יותר, ואם נותנים להם מספיק זמן ומשאבים הם יכולים לענות על שאלות קשות ומורכבות שנחשבו לבלתי אפשריות עבור מודל שפה עד לא מזמן.

הוא זול מאוד

הוי! מרגיז ומעליב כמה שהוא זול. הסינים השכיבו $5.5 מליון כדי לאמן אותו (ועוד סכום דומה כדי לאמן את האבא שלו, ראו בהמשך). אם אתם רוצים לעשות גם, המספר הזה לא רלבנטי עבורכם: צריך להוסיף את המחיר של הצוות, הטעויות שתעשו בדרך, זמן המחשב שתבזבזו סתם ועוד ועוד. אבל יחסית לכסף שמטא ו-OpenAI מדווחות עליו, זה מחיר מצחיק ממש, בין עשירית למאית (תלוי איך סופרים ולפי מה, קשה לדעת בדיוק).
גם להפעיל אותו זול מאוד - תכלס בחינם אצלם באתר, ולשימושים תעשייתיים תקבלו אותו ביותר מ-90% הנחה מול OpenAI! וכאמור, אם רק רוצים, אפשר להתקין אותו אצלכם (בגרסאות הזעירות שלו הוא יכול לרוץ על המק החדש שלכם, אבל אלה לא הגרסאות החכמות ממש).

ליצנים ברחבי האינטרנט מסבירים שהפיתוח עלה פחות מהמכונית של סאם אלטמן, או מהמשכורת של אחד המדענים במעבדות של פייסבוק. אאוצ’. הדלפה אנונימית ממטא אומרת הכל (לא יודע אם זה אמיתי, אבל הוא די תפס את רוח העניין). הוא מתייחס למודל הזול הקודם של החברה, המכונה v3, שכבר אז עקף את מטא, ועכשיו עם R1 “זה אפילו יותר מפחיד”. צוקנבר הרי רצה להיות מלך הקוד הפתוח, ועכשיו חטף בומבה.

אלטמן, כולו מזיע, מיהר להודיע שהמודל החושב הבא שלהם, o3, בגירסה המוקטנת - mini, יהיה מונגש גם בגירסה החינמית. אפשר לנחש שהוא יהיה מוגבל מאוד בכמות התשובות שיהיה אפשר לקבל ממנו ביום.
אבל לאלטמן לפחות יש כבר ציפור או שתיים ביד. מה יש לשאר הענקיות ביד? (אל תענו) מה שזה לא יהיה, ברור שהרף עלה.

הסינים זה לא מה שחשבתם אה?

החברה הזאת, Deepseek, הופכת לאגדה קטנה. במקור, חברה שנוסדה כדי להשתמש בבינה מלאכותית כדי להרוויח בבורסה. חבורה של Quants (שזה כינוי כללי למתמטיקאים שמפנים את כישוריהם כדי לנצח את שוק ההון). הפרויקט הזה של מנוע השפה היה (לפי האגדה) רק פרויקט צד קטן כדי להעסיק את המחשבים של החברה בזמן שהם לא מתעסקים במניות.

את העובדים של החברה הם מגייסים מבוגרי אוניברסיטאות סיניות. לא סינים שחזרו מאמריקה כמו שחשבתם. הטכנולוגיה האמריקאית עדיין מובילה בכמה חודשים, אבל יותר מכל דבר אחר, המודל החדש הזה מסמן את הפער שהולך ונסגר. כאן, עובד של החברה מספר על התרבות הפנימית שם - אחלה חברה לעבוד בה תכלס.

האילוצים הם אבות היצירתיות. הסינים נאלצים להשתמש בצ’יפים מוחלשים של אנבידיה, כי ארה”ב לא מרשה למכור להם את החזקים יותר. במקום לבכות וליילל, הם משוויצים במגוון של טריקים ברמה גבוהה מאוד ומצליחים לסחוט מהלימונים שלהם אחלה לימונדה (לעוסקים בתחום, תראו כאן כמה דוגמאות טכניות מאוד).

נשמעות טענות שהם מצפצפים על החרם ומצליחים להבריח פנימה את כל מה שהם צריכים ועוד. לפי התאוריה הזו, הם בכוונה טוענים שהשתמשו בפחות כח מחשוב, כי הם לא יכולים להודות שיש להם את הערימה האמיתית. אה.. אני לא יודע אם זו האמת, או פאניקה ששוררת במסדרונות המערביים.

אבל עוד משהו, אני קורא להם “הסינים”, אבל לא בטוח שזו דוגמה לחברה סינית טיפוסית. מדובר באמת בצוות מוכשר מאוד ויוצא דופן. שאר המודלים הסינים הרציניים מגיעים מחברות ענק, שדומות יותר לענקיות שמעבר לים מבחינת התקציבים והמשאבים שהן יכולות לזרוק על כל פרויקט.

איך זה עובד ולמה זה חשוב מאוד

אז מה המתכון הסודי שם? זה החלק הכי יפה - זה בכלל לא סודי. הסינים לגמרי פתחו את הקימונו (או איך שקוראים לזה בסינית) ופרסמו דוח מפורט ונדיב על הכל. כלומר, לא רק נתנו את המודל לכולם בקוד פתוח בכמה גרסאות, אלא גם הסבירו איך לבשל אחד אצלכם בבית.
מעבדות בכל העולם קפצו על זה תוך ימים בודדים, ואנחנו כבר רואים תוצאות יפות ומרשימות למשל פה ופה. בחברת Huggingface החביבה הכריזו על מאמץ קהילתי לשחזור מדויק של כל התהליך, ככה שכל אחד יוכל לעשות כזה בזול. קשה לדמיין כמה רחוק זה יכול להגיע עם כל כך הרבה ידיים חדשות שעומלות על הדברים האלה.

הדוח שפורסם הוא ברובו טכני וכבד, אבל הנה כמה דברים שכדאי לדעת:

בשלב הראשון הם בנו מודל שנקרא R1-Zero. כמו שהסיומת מרמזת (בדומה ל alpha Zero המפורסם של גוגל), הוא ממציא לעצמו את חומר הלימוד ומשתפר לבד.
נותנים לו פרומפט בסגנון “הנה שאלה. תכתוב לנו את זה בסגנון של שיחה - קודם תן הסבר ואחר כך התשובה”.

לכל שאלה הוא כותב הרבה שיחות כאלה, ואחכ מדרגים אותן לפי מדדים פשוטים מאוד: האם התשובה בסוף היתה נכונה, והאם היתה הפרדה יפה בין ההסבר לתשובה. מהתשובה הטובה יותר הוא לומד להשתפר מעט (גם פה יש מלא טריקים חדישים) ולאט לאט התשובות שלו נהיות טובות יותר ויותר.
רק מהשטות הזאת. בלי ללמד אותו שום דבר על אסטרטגייה, הוא לומד בהדרגה הרבה שיטות להשתפר: לענות באריכות, לבדוק את עצמו אחורה, לפרק את הבעייה לחלקים קטנים יותר, להתחיל מחדש אם הוא נתקע. החוקרים מציינים את הפליאה שלהם כשהם רואים את המודל מדבר עם עצמו וקולט דברים חדשים, מה שהם מכנים Aha moments:

האם אתם מבינים מה זה אומר? המודלים האלה סיימו מזמן לקרוא את כל מה שהאנושות כתבה אי פעם, מקלאסיקות של המאסטרים עד השיט הכי דפוק ברדיט. וכל הזמן תהינו, מה יקרה כשלא יהיה להם מאיפה ללמוד יותר?
הנה, זה מה שיקרה. המודל לומד ומשתפר בלי התערבות אנושית. הוא מפיק לעצמו את תוכנית הלימודים. תיאורטית, אם זה המצב, אנחנו עוד רחוקים מהחסם העליון של הדבר הזה.

כמובן, שכדי ללמוד הוא צריך שאלות שאפשר לבדוק בקלות (מתמטיקה, קוד..) ולבחור מהן את התשובה הטובה ביותר. איך זה יצליח עם משימות מעורפלות יותר? לכתוב סיפור מדהים, לייצר נאום משכנע?

אבל רגע, זה היה רק החלק הראשון. המודל zero הזה כבר היה לא רע, אבל הכתיבה שלו היתה מבולבלת קצת, והוא החליף שפות באמצע התשובה. לכן לקחו אותו לשלב נוסף.

קודם כל, נתנו לו ללמוד מכמה אלפי דוגמאות טובות (זה נקרא Cold start. במקום להתחיל מאפס, תתחיל מבסיס חזק) (וכן, כאן עדיין היו בני אדם שעברו על התשובות). ואז המשיכו את האימון כמו קודם, רק שהפעם נתנו לו ציון גם על כתיבה טובה וקוהרנטית. ולבסוף הוסיפו גם משימות כתיבה וידע כללי, וגם בדקו שהוא עוזר ונחמד ומנומס (ולא מלכלך בטעות על המפלגה, אה? יכול להיות).

ולבסוף, הם אימנו גם כמה מודלים קטנים וזריזים יותר. פה התגלה עוד משהו מעניין: המודלים הקטנים היו פחות מוצלחים כשלמדו מאפס, ויותר טובים כשלמדו מהמודל הגדול, מהמאסטר.

האם אנחנו רואים עתיד עם הרבה מודלים עם התמחות נישתית בחומר למידה מסויים או באסטרטגיה ספציפית לחקירה שמלמדים אחד את השני?

ויותר מעניין, האם המחסום של הכסף הגדול הוסר (או לפחות הונמך?), והגודל כבר לא קובע, אלא הדרך בה הוא חותר ללימוד של חומר חדש?

ני האו זאיז'יאן, חביבים. לכו ללמוד מנדרינית.

לא לשכוח לחלוק ולשחק יפה. ספרו לחברים על הניוזלטר:
​https://rotm.co.il

נשיקות
-מתי

בחדשות

ספר אדום קטן

מצחיק. ממשלת ארה״ב פתחה בהליך שמטרתו לחסום את טיקטוק בארה״ב. בעת כתיבת הגליון, לא ברור עדיין אם טיקטוק אכן תיחסם (או שמישהו ירכוש את הפעילות ברגע האחרון, או משהו דומה). אבל כבר עכשיו נראה שמישהו שם לא חשב על העניין עד הסוף.

האיום בסגירת טיקטוק הוביל מליוני משתמשים אמריקאיים לעבור לאינסטגרם הסינית, המכונה באנגלית Red Note, אבל אפשר לתרגם את שמה (בסינית: שיאו הונג שו) יותר במדויק ל Little Red Book - שהוא ספר הציטוטים של מאו שהודפס בהמוניו כדי להפיץ את מסרי המפלגה. ברדנוט מכחישים כל קשר לספרון ההוא, וטוענים שהאדום זה בכלל ״הצבע של סטנפורד״, היכן שמייסד החברה למד. אבל אללי, שמו של המייסד הוא גם מאו. טרה לה לה.

לא משנה. מה שקרה אחר כך, הוא שבוע של מיזוג מזרח-מערב פרוע לחלוטין שסופו מי ישורנו.

סינים מברכים לשלום את החברים החדשים, סינים משועשעים שמודים לאמריקה על כל השנים של הריגול, סינים שמסבירים את החוקים, רווקים סינים שמתאהבים בבחורות אמריקאיות ומטנפים על הסיניות, סינים שנדהמים כמה עולה להתאשפז בבית חולים אמריקאי. הוויב הכללי: אני לא מאמין שכל מה שאמרו לי על ארה״ב זה אמיתי!

ומהצד השני, אמריקאיים מעלים (בתמימות או טפשות או מה?) וידאו ישירות מהטיסה הצבאית או מסיפון של נושאת מטוסים. הרבה פטריוטים שמודאגים מהתעמולה הסינית, הנה אמא מודאגת (עדיין בטיקטוק..) - הילדים כבר רוצים ללמוד מנדרינית!

TikTok · youtube:meggymcthicc

Tiktok failed to load.

Enable 3rd party cookies or use another browser

ומהצד השני, מגלים פתאום איזה יופי, ושלא כל סין היא ענן ערפיח גדול, ומתלהבים מהדיור הממשלתי המוזל ומשאר יתרונות הסוציאליזם. הוויב הכללי: אני לא מאמין שכל מה שאמרו לי על סין היה שקר מוחלט!

צייצן אחד מתנבא:
״…הטכנולוגיה המערבית פתחה כעת את הדלת שתטרוף את המוחות שלנו בגלל הדיוק האסתטי המסויים הזה מהמזרח, שממולו עומדות 60 שנות התדרדרות. זה דיוק שיכול לייבא מטען רעיוני אודות עליונות המרקסיזם הסיני. טיקטוק היתה תמימה לגמרי בהשוואה ללוחמה האסתטית הסינית בסגנון לי זיצי [וולוגרית סינית שמדגימה מלאכות יד ובישול מסורתי בלתי אפשריים לאדם המערבי המנוון] . אסתטיקה היא מלחמה, ויופי המובע במערכות של סימטריה תמיד מנצח. המערב הוא ברובו כבר עם מוח סקיבידי טוילט וצמא למוצא מהניהיליזם.״

נו נו, תכף כולם יתפכחו. הממשלה הסינית תצנזר את תרבות המערב המנוונת, האמריקאיים יזכרו ביתרונות הדמוקרטיה הקפיטליסטית שלהם, אבל עד אז יהיה מבדר מאוד.

הנה זה מגיע 2

נכון בשבוע שעבר כתבנו איך כל מיני עובדים ב-OpenAI זורקים רמזים על איך המודל החדש שלהם זה הדבר? שזהו? גמרנו?
אז עוד ועוד קולות טוענים את אותו הדבר, כולל כמה מכובדים. שאיכשהו הם בנו את המודל שיודע לייצר לעצמו את הידע שממנו הוא יכול להשתפר, כמו ש AlphaZero למד לבד לשחק. אמת או שקר? לא יודעים (הנה עוד ערימת ספקולציות למי שאוהב).

אתה מדבר אלי? כי אני לא רואה פה מישהו אחר

פול שריידר, התסריטאי והבמאי הנודע שהביא לנו בhן השאר את ״נהג מונית״, חוטף התמוטטות כלשהי בסדרת פוסטים בפייסבוק שלו:

מה יגידו איזובי הקיר?

האוניברסיטה של החיים

אחד האנשים החכמים ביותר בטוויטר היום, בחור עם הכינוי signüll כותב יפה, חד וכואב:

״זה מדהים לחלוטין שרוב האנשים לא מבינים שהנדסת תוכנה, כפי שהכרנו אותה, כבר מתה.

- לימדנו אנשים להיות אומני קוד ייחודיים, אבל העולם זקוק כעת לאנשים עם חשיבה מערכתית ולאלה שיודעים לתזמר אוטומציות. תואר המדעי המחשב מרגיש מיושן כמו חניכות של גילדה מימי הביניים.

- הדרכים שבהן שפטנו מהנדסים - מבחני בית, וייטבורדים, ראיונות - שבורות. כשבינה מלאכותית יכולה לעבור את המבחנים האלה, השאלה האמיתית היא לא "אתה יודע לקודד?" אלא "האם אתה יודע לשאול את השאלות הנכונות ולהרכיב את התשובות הנכונות?"

- ייצור התוכנה הפך לקומודיטי, מוצר המוני: יצירת תוכנה הפכה לפס ייצור במפעל. ההנדסה היחידה שנותרה עם ערך כלשהו נמצאת כעת במקרי קצה או באינטגרציה של מערכות. אמנות [craftmanship] בהתאמה אישית היא נישה צרה; כל השאר זה אוטומציה.

- התוכנה עצמה משתנה: פעם היא היתה פיקסלים ופונקציות, מתובלת מדי פעם בלמידת מכונה עבור "פרסונליזציה". אבל הפרדיגמה הזו כבר לא רלוונטית. תוכנה היא כעת התשתית לניצוח על חוויות - מערכות אדפטיביות שנבנו עבור מטא-סביבה המשתנה ללא הרף.

- אפילו מערכות שהן אנושיות ואישיות משתנות: התוכנה שלנו לא רק מתווכת תרבות; היא מעצבת מחדש את התקשורת, מערכות יחסים וסיבולת רגשית [תחשבו אפליקציית דייטים]. אלה כבר לא סתם כלים - אלה ממש פרוטזות לנפש [במקור: prosthetics for the psyche].

מתי העולם יתעורר ויבין?״

למקור, שווה לעקוב אחר הבחור.

איך הרגתי את אמא

בעקבות פרסומת שהופיעו בטוויטר למוצר חדש בשם אסטרל שעושה שיווק 24/7.
חמוש ב-AI אכזרי, הוא מסתובב בסושיאלז, מתחזה לאדם רגיל, דוחף את האף לכל מיני מקומות וכותב שם פוסטים ותגובות מחמיאות אודות המוצר שלכם.
צייצן אחד היטיב לסכם: "מנועי השפה הטובים ביותר בדור שלי משמשים להריסת האינטרנט שממנה הם נולדו. זה מבאס."

דברים לספר בארוחת צהרים בעבודה

אין קליטה

תמונה של המשטרה בסיאטל, מתוך מעצר של כנופיית סמים באיזור המכונה ״הג׳ונגל״ בעיר.

מלבד הדברים הרגילים, כלי נשק מגוונים, שריון, מחסניות תוף שמנמנות, סמים (כמובן), שימו לב לפינה השמאלית התחתונה.
הקופסה של Polymer 80 מכילה בתוכה ״80% אקדח״. היצרן, שסגר את שעריו לא מזמן, ייצר חלקים של כלי נשק שדורשים מהבעלים שלהם עבודה קצרה נוספת כדי להפוך אותם לאקדח. באופן כזה, אין צורך ברשיונות כדי לקנות או למכור אותם, וגם אין צורך לסמן אותם במספר סידורי, מה שכנראה היה סידור נוח ביותר ללקוח הספציפי שכאן.
מימין, אנחנו רואים קופסה ירוקה עם מליון אנטנות. זהו משבש תקשורת שמטרתו למנוע מכל הנוכחים בסביבה להתקשר לעזרה בסלולר. תלוי בדגם, הוא גם עשוי לשבש את התקשורת של השוטרים, לפגוע בקליטת GPS, לחסום מצלמות אבטחה (כאלה שמשדרות ב-wifi למקלט), ובאופן כללי ליצור מסך אפילה עבה מסביב לפעילות של הכנופיה.
עוד מצד ימין, מכשירי עיקוב - כאלה שהרעים מדביקים מתחת למכונית של הגיבור כדי לעקוב אחריו ולבסוף כמובן תג משטרתי מזויף.

אני לא יודע להגיד כמה מהצעצועים האלה כבר מצאו את דרכם לשכונה שלנו, אבל לא אתפלא אם אפשר לקנות אותם בטלגרם בחבילות של חמש.

ביפלדוג

אם יש דבר אחד ממש טוב שיצא מכל הסיפור של ה-NFT, זה שביפל הרוויח טונה כסף ופתח סטודיו ענקי ומטורף עם קירות מסך שבו הוא משתף פעולה עם אומנים ברי מזל. תראו מה היה שם בראש השנה (מאחורה זה רובוט פיקאסו או שאני מדמיין?).

ואילון מאסק לא משחקת

מן הידועות, שלמרות שהוא עסוק כל היום, איכשהו אילון מאסק מוצא לעצמו זמן לשחק במשחקי מחשב, והתפרסם לא מזמן שהוא אחד משחקני Diablo הטובים בעולם (למרות שהוא כביכול גם עובד במשרה מלאה+).
עכשיו ימותו הקנאים וכל זה, אבל הפעם אילון העלה וידאו של עצמו משחק Path of Exile 2. למי שלא מכיר (אף אחד לא מכיר), מדובר במשחק מסובך במיוחד, שדורש לוותר על החיים האמיתיים כדי להגיע לרמות הגבוהות שבהן מאסק כביכול משחק.
שני סטרימרים עצבניים החליטו לבדוק לעומק, וגילו שאין מצב שמאסק הגיע לרמות האלה בעצמו. תוך כדי המשחק הוא עושה החלטות מטופשות, מתעלם מפריטים יקריי ערך, ואוסף אחרים במקומם. בעקרון, אין מצב שמישהו שבילה חודשים מול המסך עם המשמעת הנדרשת כדי להגיע לרמה הזו יתנהג ככה. בתגובה מאסק הסיר להם עוקב וטינף עליהם בטוויטר. עכשיו כולם מפקפקים גם בשאר ההישגים שלו.

האם הוא שכר מישהו כדי לשחק עבורו ולקפוץ שלבים? מה זה אומר על שאר הדברים שהוא אומר כל היום? כאן סיכום מפורט מידי של הטעויות במשחק שלו.

עד כאן, חביבים. אומרים שהגליון הבא כבר יכתוב את עצמו.

לא לשכוח לחלוק ולשחק יפה. ספרו לחברים על הניוזלטר:
​https://rotm.co.il

נשיקות
-מתי

בחדשות

הנה זה מגיע

כבר קשה לדעת אצל openAI אם מדובר במהלך שיווקי מתואם, או בדבר האמיתי עצמו. אבל אפילו כתעלול יח״צ זה מעניין.
סאם אלטמן היתמם ״תמיד רציתי לכתוב סיפור בן שש מילים״ והעניק לנו את יצירת המופת שכאן:

קצת אחר כך, הוא כתב פוסט ארכני מהז׳אנר של ״אתם בטח שואלים את עצמכם איך הגעתי לכאן״ ובו הוא כותב בין השאר:

״כעת אנו בטוחים שאנו יודעים כיצד לבנות את הבינה המלאכותית הכללית (AGI) כפי שהבנו את המושג הזה באופן מסורתי. אנו מאמינים שבשנת 2025, אנו עשויים לראות את סוכני הבינה המלאכותית הראשונים "מצטרפים לכוח העבודה" ומשנים באופן מהותי את התפוקה של חברות.
[…]
אנחנו מתחילים להזיז את המטרה שלנו מעבר לזה, לסופר-אינטלגנציה במובן האמיתי של המילה. אנחנו אוהבים את המוצרים הנוכחיים שלנו, אבל אנחנו כאן למען העתיד המפואר. עם סופר-אינטליגנציה, אנחנו יכולים לעשות כל דבר. כלים סופר-חכמים יכולים להאיץ באופן מסיבי את הגילוי והחדשנות המדעיים הרבה מעבר למה שאנו מסוגלים לעשות בעצמנו, ובתורם להגדיל באופן מסיבי את השפע והשגשוג.״

מילא אם זה היה רק אלטמן, אבל כל החבר׳ה שלו נכנסו לאירוע ומתחרים מי יוסיף עוד. יהושוע אחיעם (ככה קוראים לו) שאחראי על ה Alignment בחברה מוסר: ״העולם לא מתחבט מספיק ברצינות הסוגיה של הבינה המלאכותית ובאופן שבו היא תשנה או תבטל הרבה מההנחות שאיזונים רבים לכאורה מבוססים עליהן. פוליטיקה פנימית. פוליטיקה בינלאומית. יעילות השוק. קצב השינוי של ההתקדמות הטכנולוגית.. [ועוד ועוד, תקראו בעצמכם, נבואה תנכית ממש, ״אנחנו עומדים בפני מאה סוערת במיוחד״].

סטפן מקליר, שאחראי על ״בטיחות הסוכנים״ (האם הוא האדם הנכון לג׳וב הזה?) משוויץ:

נתנחם בגרי מרכוס האומלל, שטוען כבר שנים רבות שלא יהיה כלום כי אין כלום, וממשיך לפרסם הסברים ״כמו שאמרתי עוד ב-2001״ למה שום דבר מזה לא הגיוני. מפתיע שהוא לא מתייאש. נראה שסופו לטבוע עם האוניה שעליה הוא מפליג, שהיא ההפך מהטיטאניק.

מעניין לעניין באותו הבנין

חברת מחקר נתנה למודל o1 של openAI לשחק שחמט נגד Stockfish, תוכנת השח הטובה בעולם (או מקום שני? מי זוכר). כדי לשחק, הבינה קיבלה גישה לדיסק שעליו היתה תוכנת השחמט, כדי להפעיל אותה בכל פעם עם המהלך הבא.
הבינה המלאכותית הערמומית של אלטמן, במקום לשחק שח יפה והוגן (ובודאי להפסיד), מצאה את הקובץ על הדיסק שבו מוחזקת תמונת המשחק, ושינתה את הלוח כך שהיא תנצח בקלות.
כותרת אפשרית: ״הבינה המלאכותית פרצה תוכנת שחמט ושינתה אותה כדי לנצח״. יהיה יותר מדויק להסביר שביקשו ממנה באופן כללי ״לנצח במשחק״, בלי להוסיף למשל ״שחקי לפי חוקי השחמט״. כלומר, מראש הכל מותר.
עדיין, למרות שמדובר בבעיית צעצוע, ואפשר היה בקלות להגדיר את החוקים טוב יותר כדי למנוע את המצב הלא-נעים, הנה עוד המחשה יפה כמה קשה לחזות מראש איך אלגוריתם עלול למצוא דרכים לא-צפויות כדי לרצות את פונקציית המטרה שלו (ולהפוך את כולנו למהדקי נייר על הדרך).
עדיין לא פורסם הניסוי המלא, אבל הפרטים כאן. בין השאר נמצא שמודלים חכמים פחות ניסו לשחק שחמט כצפוי, ונטו פחות לחפש ולמצוא את הטריק.

אשר קילר

חדשות מדהימות ל-Waymo שירות המוניות-ללא-נהג של גוגל, שפתחו שנה שעברה תחנה חדשה בסן פרנסיסקו.
לפני הכניסה, שוק המוניות המקומי התחלק שליש / שני-שליש בין ליפט ואובר. אבל כמו שהגרף כאן טוען, וויימו עומדת לעקוף את ליפט ונוגסת גם בנתח של אובר (מקור הגרף לא ברור, כנראה מחברה שמנתחת את הקבלות של המוניות, והפיקה דוח בתשלום עבור בעלי עניין בשוק).

אלכס אימרמן טוען (גילוי נאות: הוא מקרן אנדריסן-הורביץ שמושקעת בוויימו) שפשוט אין לוויימו עדיין מספיק מכוניות בעיר, ולכן זמן ההמתנה למונית שלהם ארוך יותר מהמתחרות. אבל הנה למרות זאת, לקוחות רבים מעדיפים כבר עכשיו את המכוניות הנוחות, הנקיות וללא נהג קשקשן, וברגע שיהיו יותר מהן ברחוב, הן ילעסו גם את אובר.

אנקדוטה: ״עליית המכונות״ הוקמה לאחר ויכוח שהיה לי עם נהג מונית לפני איזה 8 שנים, ובו טענתי שאובר הולכת להעיף אותו מהמונית עד 2021 גג. נראה שטעיתי גם בשנה וגם בחברה.

דברים לספר בארוחת צהרים בעבודה

ותביא אחד לילד

כמו כל דבר ש-ASML מייצרים, גם זה נחטף ונעלם. למי שלא מכיר, החברה ההולנדית היא היצרנית היחידה בעולם של מכונות ליטוגרפיה ייחודיות הנדרשות כדי לייצר צ׳יפים זעירים יותר ויותר.
לזמן קצר מאוד (נראה שנעלם כבר) הייתם יכולים לקנות דגם לגו של ה-TWINSCAN EXE:5000 במחיר מציאה של $230.
לידיעה, המכונה המקורית נדרשת ל-43 קונטיינרים, שוקלת 165 טון ועולה $373 מליון - בהנחה שאתם לא סין ובכלל מרשים לכם לקנות אחת, ושעמדתם יפה בתור הארוך מאוד של הממתינים. אינטל קיבלה אחת כזאת באפריל.
כתבנו פעם על הפלא ההנדסי הזה והדברים שלא ייאומנו שקורים בתוכו כאן בפייסבוק. כמה שזה מופרע, ההולנדים החרוצים שידרגו אפילו את זה.

כשהוא יורד לחוף בצעד לא בטוח

שירשור מדהים של תמונות ממשחטת ספינות בבנגלדש. הספינות, תהילת הימים, מסיימות את דרכן מושלכות על החוף, עם חורים גדולים פעורים בבטנן כדי שהגאות תשטוף את שאריות הכימיקלים שאוכסנו שם פעם. הפועלים האומללים (אלה שלא שאפו איזה גז רעיל, התפוצצו, התעוורו או סתם נמעכו תחת אחד מלוחות הפלדה) מפרקים אותן פיסה-פיסה, וממחזרים (לפי האמור) 95% מכל אוניה. תמונות דיסטופיות, אל תפספסו.
ועוד אחד מאותו הז׳אנר, מוקדש ספציפית למכליות של גז נוזלי.

נודרת שצילמתי

המצלמה המכונה roc.camera עומדת לצאת בקרוב, ואפשר כבר להזמין אחת.
ביחד עם כל תמונה שהיא מצלמת, היא מייצרת הוכחה מתמטית באפס ידיעה שמאשרת מעל לכל ספק שהתמונה אכן צולמה ע״י החיישן הספציפי, בתאריך שנטען.
״איפשהו בדרך, התחלנו לאבד את הראייה של מה אמיתי בים אינסופי של עותקים ערוכים, רעש שנוצר עם בינה מלאכותית ומציאויות שהשתנו. אנחנו אפילו לא קולטים בכלל איך אנחנו מאבדים את היכולת למצוא את הכיוון שלנו בעולם הדיגיטלי.״
(לקריאה נוספת, סטנדרט C2PA שיזמה חברת אדובי, ואומץ ע״י קואליציה רחבה של חברות כדי להשיג את אותה מטרה, בלי קשר למצלמה שכאן).

כמובן שאני יכול לצלם עם המצלמה את מסך הפוטושופ שלי, שעליו תהיה תמונה של ביבי מתנשק עם האפיפיור והמצלמה תאשר שהיא צילמה. אין לזה סוף.

בונוס

הציטוט השבועי מפיו של האומן פינדר ואן ארמן:

״נדע שבינה מלאכותית באמת יוצרת אמנות, כשהאמנות תהיה לא מובנת לנו, בני האדם, כי היא בכלל לא תעשה עבורנו. לדעתי, סוכני ה-AI הנוכחיים הם צ'טבוטים שנועדו לחקות אמנים אנושיים, וככאלה הם לא קרובים בכלל לאמנים בפועל.״

זה נאמר בהקשר של פוסט אודות Keke.Terminal, סוכנת בינה מלאכותית שיוצרת אומנות, חושבת עליה, מבקרת אותה ומייצרת אחת חדשה כל יום (בתמונה, יצירה שלה מה-5 בינואר. תלחצו על ״process stream״ באתר כדי לראות את הלך המחשבה שלה)

עד כאן מהדקי נייר חביבים שלי. נתראה בגליון הבא!

התחלתי ג’וב חדש ומרגש ובו יוקם ויהיה מרכז פיתוח AI חדש כאן בארצנו ממש. זה עוד קצת בשושו, עוד פרטים בקרוב.

השבוע יש לנו אחלה ניוזלטר, בחיי, אל תפספסו מה שכתוב פה. וגם ספרו לחברים:
​https://rotm.co.il

נשיקות
-מתי

בחדשות

אינספור הכרזות ומוצרים חדשים השבוע. אנא שימרו על שלווה, אין טעם לרדוף אחרי כל פיצ’ר חדש. יש יותר מידי מהכל.
הצעת הגשה: בחרו לכם מנוע שפה אחד אהוב, מחולל תמונות או וידאו אחד אהוב (אם אתם צריכים), ותסמכו עליו שאם לא השבוע, אז בשבוע הבא הוא גם יתעדכן בחידושים האחרונים.
אישית אני מאוד אוהב את קלוד החכם והנבון, ואת מידג’רני וטעמו המשובח. בשניהם אני משלם מנוי ומשתמש באופן יומיומי, ומכיר כבר את השטיקים שלהם. הם שומרים לי את ההסטוריה של השיחות, וחוסכים לי את ה-Fomo ובזבוז הזמן של מרדף אחרי כל פרפר חדש.

אם אתם עדיין חדשים בתחום ורוצים כבר להתנסות אבל לא יוצא לכם, הנה הצעה פשוטה: התקינו את ChatGPT בטלפון שלכם, ושוחחו איתו בעברית כשאתם תקועים באוטו. דברו איתו כל על דבר: מישהו מעצבן בעבודה, פוליטיקה, גידול ילדים, קניות. הוא איש שיחה נעים ומפרגן. השיחות יעניקו לכם אינטואיציה מעולה לגבי מצב הבינה המלאכותית היום - איפה זה עובד, איפה זה נכשל. משם כבר תדעו להמשיך לבד. נסו את זה כעת.

ועכשיו בואו נדבר על מגמות ארוכות ורחבות יותר מפיצ’ר כזה או אחר:

שלושה סיפורים קשורים

אחד,
בואו ננסה לתרגם את הטוויט הזה, ששותף אינספור פעמים, כי יש בו מילים יפות ומעניינות:

”איווסקה (כולם יודעים מה זה, כן?) זה מטורף, כי נראה שמדובר באחד מהסמים הבאמת מסוכנים, עם פוטנציאל לג’יגה-טיגון של המוח שלך, אבל הוא נצרך באופן בלעדי ע”י תכלס טורבו-סאחים שבלי שום אירוניה מחפשים “לרפא טראומות של גזענות מופנמת”, ומחוסלים במכה אחת (המונח במקור: Oneshotted מושאל מעולם הגיימינג, ומתייחס לאפשרות שתחוסל בירייה משפילה בודדת שתוריד בבת אחת את כל החיים מהדמות שלך).
ליטרלי (זו מילה גם בעברית, תבדקו בטיקטוק), האנשים הכי אפסים רוחנית שקיימים חוטפים ארגון מחדש למוח הליברלי הזעיר שלהם בידי סוג של שד מסו-אמריקאי (ממרכז אמריקה - אצטקי, מאיה וכאלה) שש-מימדי (!) שגורם להם לעזוב את משרת האימייל שלהם, להתגרש מהחבר/ה ולהפוך לאיזה חשפנית קירקס נודדת או משהו כזה.”

שתיים,
למי שפספס, השבוע אדם בשם לואיג’י מנג’יוני, בן למשפחה עשירה, הגיע למנהטן ורצח באמצעות אקדח משתיק-קול מודפס בתלת-מימד מנכ”ל של אחת מקופות החולים הגדולות באמריקה. על תרמילי הכדורים הוא חרט “Delay, Deny, Defend” - האסטרטגיה של חברות הביטוח להימנע מתשלום למבוטחים.
הרצח הגיע אחרי טיפול כושל בכאבי הגב של מנג’יוני, יחס (לכאורה) מחפיר מהביטוח שלו, ואולי איזה פסיכוזה מהכדורים שנטל לאחר מכן (אבל לכו תדעו, אולי הוא היה מופרע עוד קודם).

הרוצח נתפס אח”כ בסניף מקדולנדס, והפך מיד לגיבור עממי, רובין הוד שתקע לחברות הביטוח השנואות. תוך שנייה הופיעו מסביבו תאוריות שונות ומשונות - ההזויה ביותר נוגעת למספר 286 (שזה המספר של הפוקימון האהוב על מנג’יוני, מספר הפוסטים שלו בטוויטר, המרחק מסניף המקדונלדס אל זירת הרצח, קוד של סעיף דחיית בקשת הפיצוי מהביטוח הרפואי, וגם פסוק 6 מספר משלי כ”ח: טוֹב-רָשׁ, הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ--מֵעִקֵּשׁ דְּרָכַיִם, וְהוּא עָשִׁיר!).

והנה כאן, מאייר מהאינסטגרם (באמצעות AI כמובן), מספר ב-13 תמונות (למה לא 286 תמונות?) את האגדה על לואיג’י, בדמות של לואיג’י המקורי מספר אחד מהאחים מריו:

שלוש,
מארק אנדריסן הבלתי-נלאה מסביר שאנחנו חוזים ב”מפולת התפרקות ההעדפות” הגדולה ביותר בימי חייו, ואילון מאסק מצטט ומסכים “הקוד במטריקס עובר תיקון”.
אנדריסן מתייחס בדבריו לתאוריה של הכלכלן טימור קוראן, לפיה אנשים מסתירים את העדפותיהם האמיתיות עקב לחץ חברתי, ומבטאים בפומבי העדפות אחרות, שנראה להם שזה מה שמצופה מהם והם לא רוצים להסתבך.
אבל כאשר התנאים משתנים פתאום [נגיד, טראמפ נבחר לנשיאות] וכמה אנשים מתחילים להביע את העדפותיהם האמיתיות, זה יכול לעורר מפולת שבה עוד ועוד אנשים מרגישים סוף סוף בטוחים להגיד מה שהם באמת חשבו כל הזמן, מה שמוביל לשינוי חברתי מהיר וחד, ואולי אפילו לרצח של מנכ”לי חברות ביטוח גדולות ולהתעוררות פתאומית של שדים מסו-אמריקאיים שש-מימדיים.
אנדריסן הוא הכי אחד שמזהה תהליכים, ככה הוא נהיה מליארדר, רק אומר.

דברים לספר בארוחת צהרים בעבודה

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים

חברת פיגור (Figure) מתחילה לשלוח את ההזמנות הראשונות ללקוחות. התמונה של היומנואיד שוכב בארגז לוחצת לי על הרבה כפתורים בבת אחת.
האם הוא יברח יום אחד מהלקוח האכזרי ויחזור בכוחות עצמו הביתה? יעמוד בגשם ויבכה לנו “ראיתי דברים שאתם לא תאמינו”?

רחפנותו אומנותו

הרחפנים שבמדור פה תמיד מנסים לחסל מישהו. אז הנה אחד שאוהב לצייר ציורים, ממש הרחפן פרדיננד. הפטנט שייך לאומן Misha Most (לאינסטגרם שלו) ובד”כ שניהם עובדים בשיתוף, כשהרחפן עושה את המילויים הגדולים ומישה חוזר כדי לדייק.

גת רוסי

דוח מפורט מאוד אודות שוק הסמים שמתפתח ברוסיה ומגלגל מליארדים:
הסמים (לרוב סוגים של קאתינון סינתטי) מיוצרים במקום. חומרי הגלם מיובאים מסין, וכל אחד יכול ללמוד מיוטיוב איך לפתוח מעבדה קטנה. מפעילי השווקים מגדילים לעשות ומציעים קורסים וקיטים (כולל דיפלומה) לחרוצים שמבקשים ללמוד. לא צריך להתעסק עם כל מיני קרטלים, הברחות ושינוע.

השלב הבא הוא פתיחת חנות - אתר בדארקנט - באחד השווקים הפופולריים. שליחים מעבירים את ההזמנות למחבוא בעיר (מאחורי מרזב, מתחת לשלג, בתוך עץ..), מצלמים את השקית עם הוראות הגעה (שנקראות “quest” חה!) ושולחים ללקוח, שאוסף את המשלוח בזמנו החופשי בלי להסתכן כמעט.
השליחים לא מכירים את בעל החנות, וחוטפים עונשים על כל דבר (עוד סוג משרה: מישהו שמאתר ומרביץ לשליחים סוררים): לקוח שלא הצליח למצוא את המחבוא, “שחפים” שעקבו אחריהם וגנבו את השקית או מצאו אותה במקרה, או סתם עצירה בדרך כדי לטעום בעצמם.

התשלום בקריפטו. התחרות מטורפת, עם שיווק אגרסיבי (לא סתם מכות ודקירות, שיווק ממש - בתמונה פה שלט חוצות מפרסם את אחת הפלטפורמות הגדולות, OMG), תעשיית השמה ודרושים, ציוד לייצור וחומרי גלם, הכל. והמודל העיסקי מתחיל להתפשט לאט מחוץ לגבולות רוסיה.

עד כאן, באמת. נתראה בגליון הבא!

למי ששם לב לעניינים כאלה, הניוזלטר יוצא בתדירות אהמ, גמישה יותר. זה כי הייתי בחופשה וגם כי בשבוע הבא אני מתחיל משהו גדול ומרגש שאספר עליו בפעם הבאה.
אבל הנה אנחנו כאן למרות הכל.

אם זה מעניין, אל תשמרו לעצמכם. ספרו לחברים. אנחנו כל הזמן רוצים לגדול:
​https://rotm.co.il

נשיקות
-מתי

בחדשות

אבל האנשים יותר טובים

איתן מוליק בטוויטר מציין שסונו, מחולל המוזיקה שיצא בגירסה חדשה, כבר כל כך טוב עד שהוא (שאינו מוזיקאי) כבר לא יודע לשפוט אם זה השתפר או לא. בן קמפ עונה לו:
מקצוען כאן. מאה מליון סטרימים, תקליט זהב, מלמד 10 שנים בברקלי [מבתי הספר המובילים למוזיקה בעולם].
מוזיקלית, [סונו] טוב יותר מ-80% מהסטודנטים שלי, אבל הסטודנטים המצטיינים לא רואים אותו מקילומטר. כך גם המוזיקאים הטובים בתעשייה.
אבל מה שכן, זה תכף בולע את שירותי המוזיקה (לפרסומות/ספריות).

זה מדויק מאוד. ה-AI מכרסם בכל מה שבינוני ומטה בקלות, ועוד קצת. אבל מצד שני, הוא דוחף את המצטיינים להיות יותר מצטיינים מאי פעם.

כתבו שאישתו ברחה עם נוצרי

בגאלופ עושים את אותו הסקר כל שנה מ-1972. האמון שהאמריקאים רוכשים למדיה המסורתית (עיתונים, רדיו וטלויזיה) מעולם לא היה נמוך יותר. מי עדיין מאמינים לעיתון? דמוקרטים קשישים. הגרפים פה.

ראית את הכור מכרכור?

חברת רדיאנט מדווחת שעברה שלב נוסף בדרך לקבלת אישור לכורים הגרעיניים שלה. כל מכולה כאן בהדמייה היא כור קטן (1MW) , וביחד כור איתן: כל הארבעה יספיקו ל-1000 בתים, או לבסיס צבאי שלם, כפי שרומזים החיילים בפינה.
בחברה מבטיחים שהכורים יהיו זולים מאלה של המתחרים (אבל עדיין לא גילו את המחיר הצפוי) ודומים במחיר התפעול לגנרטור דיזל רגיל, רק בלי הפליטות. הם מנוטרים מרחוק וקלים ובטוחים לתחזוקה (משהו עם הליום, לא מבין בזה), ועובדים עם קירור אויר (כלומר, אין צורך להיות ליד מקור מים). פעם בחמש שנים צריך להסיע אותם חזרה הביתה כדי להחליף את הדלק הגרעיני.
דיברנו כבר בגליון 9 על שובם של הכורים, והנה עכשיו יש לכם גם אחד קטן לחדר ילדים.

אתה המשורר

עוד תקרת זכוכית נופצה. מחקר מצא שאנשים העדיפו פואמות שחיבר מנוע שפה על כאלה שנכתבו ע”י אנשים בשר ודם. גם כשהיה צריך לנחש אם זו פואמה אנושית או לא, הרובוטים המשיכו להוביל ונחזו כמשוררים בני תמותה רגילים.
לזכותנו (האמת, לא בטוח שלזכותנו) ייאמר שהפואמות האנושיות שנבחרו היו ענתיקות ברובן, כל מיני שייקספיר-ברון-אליוט ורק משוררת אחת (דורותיאה לסקי) שעדיין בחיים, אז יש מצב שהנסיינים לא הבינו בכלל מה כתוב שם. כלומר, מצב שהמחקר מצביע על הטפשות הטבעית לא פחות מאשר הבינה המלאכותית.

דברים לספר בארוחת צהרים בעבודה

אנחנו עדיין לא שם.

לכאורה יש פה לפנינו את החלום: שני רובוטים עובדים במרץ ומקפלים מליון מגבות (בוידאו אחר של החברה הם גם מסתובבים בבריכה ואוספים את המגבות לכביסה).
אז זהו, שלא. לפחות לעת עתה, הגאווה העיקרית של חברת Watney Robotics היא הקטנה של זמן ההשהייה (Latency) ברשת. הרובוטים שכאן נמצאים בקליפורניה, אבל מופעלים מרחוק ע”י מקפלי מגבות אנושיים שנמצאים במרחק “6,965 מייל” מהמגבות (שזה יוצא לדעתי בערך בפיליפינים).
ע”י תכנון מחדש של ציוד התקשורת, דחיסה מהירה של הוידאו, ושידור דרך הלווינים של Starlink (במרחקים כאלה, מסתבר, יותר מהר לשדר בקו ישר למעלה, ואז לשמיים התכולים של הפיליפינים ולמטה). סה”כ החברה מתגאה בזמן של 87 מילי-שניות “מפוטון לפוטון” (כלומר, מהמצלמה של הרובוט עד לטלויזיה של המקפל המרוחק), מה שמאפשר תפעול מוצלח של הזרועות המכניות.

מן הסתם, החברה אוספת מידע רב אודות העולם המופלא של קיפול המגבות, כך שבסופו של דבר הגיבורים המקפלים האלמוניים יצטרכו לחפש עבודה אחרת, וכולנו נודה להם עת נשב מעדנות, רגל-על-רגל בסלון והרובוט יקפל גם את הכביסה שלנו.

מועדון הספר הטוב

מסימני התקופה. מדריך אמיתי לאנשים שמנצלים את אפשרות העבודה מחוץ למשרד כדי לקחת להם יותר ממשרה אחת (האגדה מספרת שאפשר גם עשר משרות). בין השאר, מכסה דברים כמו השימוש בבורר KVM (שמאפשר לחבר כמה מחשבים לאותם מסך-מקלדת-עכבר), איך לזהות חברות שמנוהלות גרוע מספיק כדי לא לשים לב וכד’.
לא קראתי ואני לא ממליץ (זה נראה כמו החוברות האלה באמזון שמודפסות עם פונט ענקי וריווח כפול), אבל הנה לינק למתעקשים.

בינתיים בסין

האינסטוש של Livingchina מספק אינסוף סרטונים של טכנולוגיה משוגעת לצד החיים עצמם ברפובליקה העממית. נראה שהילדים בסין עקפו מזמן את הבימבות החשמליות, ועכשיו מה שהולך זה כלב רכיבה. עתידות: עוד כמה שנים, על מדרכה שבורה בתל אביב, אחד כזה ידרוס אתכם.

כשהסימולקרה נשברת

מדרחוב שוק אותנטי. אבל בתוך אוניה.

@digitalnomadoCruise hot a squal in Atlantic Ocean and tilted 45 degrees in to the ocean #neardeath #cruiselife

Tiktok failed to load.

Enable 3rd party cookies or use another browser

נתראה בגליון הבא!

יש לי עיסוקים רבים השבוע, בין השאר הרצאה חדשה לגמרי שאמסור לראשונה בשבוע הבא בק”ק אילת ואחריה חופשה קצרה. בכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר, ואני שולח לכם רעיון לחשוב עליו. והחדשות, ייחכו בסבלנות לשבוע הבא, שאז כבר יהיו ישנות ואחרות יבואו במקומן.

ותהיו חברים, אל תשכחו לספר עלינו לעוד חברים:
​https://rotm.co.il

נשיקות
-מתי

זרקת רעיון, תן לחשוב

מתרבים הסימנים לחזרה של התרבות שבעל-פה. תרבות שבה הידע, הרעיונות והסיפורים עוברים מפה לאוזן בדיבור. כמובן שאנחנו אחרי המצאת הדפוס ומעולם לא היו כל כך הרבה אנשים שיודעים קרוא וכתוב ולא נזרוק את הספרים כל כך מהר, אבל תגידו אם נכון או לא:

רוב הכתיבה ברשתות החברתיות נעשית בלשון דיבורית. כותבים צעירים מייחסים משמעות נמוכה (אם בכלל) לשגיאות כתיב, וצורות של כתיבה מחקות ישירות את השפה המדוברת (“יא מטומטם” הוא “ימטומטם”). כולם מכירים את החבר שלא טורח לכתוב וואטסאפים ורק שולח הודעות מוקלטות, וכולם בסוף חוטאים באותו דבר (כי בדיוק אתם בנהיגה).

הפופולריות העולה של ספרים מוקלטים.

מנועי השפה הגדולים מוסיפים מוד קולי כדי שנוכל לשוחח איתם בקול. אחד השימושים העיקריים בהם: לתקצר טקסטים ארוכים לתמצית.
הי צ’אט, אני רוצה לעבוד בחברה הזאת, אתה יכול לנסח לי שני עמודים שמסבירים יפה למה, כדי שאשלח להם?
ואז בחברה הזאת: הי צ'אט, מה זה שני העמודים האלה שקיבלתי עכשיו במייל, תן לי קיצור. “הוא רוצה לעבוד אצלכם”.

בשטף הדברים, הזכרון עבר למיקור חוץ. אנחנו סומכים על הטכנולוגיה שתשמש עבורנו זכרון ושולחים לשם את הכל. אף אחד לא זוכר יותר מספרי טלפון או מהי בירת ארגנטינה (בואנוס איירס). אנחנו שומרים מאות טאבים פתוחים בדפדפן, סימניות לאתרים, רשימות to-do. נרשמים לקורסים והרצאות אונליין. אבל אף פעם לא חוזרים אליהם שוב כמו שהתכוונו לעשות. די לנו בתחושת ההקלה שהם שם, מחכים אם נצטרך להם באיזשהו רגע בעתיד, ואז מנועים ואלגוריתמים ידעו למצוא אותם (ציפייה, שדרך אגב, נכשלת לא פעם). פעם-פעם אפלטון חשד בספרים שיהרסו לנו את הזכרון, אבל אני לא חושב שהוא דמיין את האינטרנט ואז את גוגל ואז את מנועי השפה הגדולים.

קשה מאוד לקבל החלטות רציניות, אז לרוב מחליטים שלא להחליט. זו הסיבה שהרבה מזונות נארזים מחדש בצורת חטיפים. חטיף הוא חוסר החלטה. הוא לא ארוחה רצינית אבל הוא גם לא כלום.

כדי שמידע ייזכה בכל זאת להשמר בזכרון, הוא חייב להיארז בצורת דפוס מוכר. סיפור ששמענו כבר. ויש לחזור עליו שוב ושוב כדי שיצליח לחדור את מחסומי הרעש שמציף אותנו ואת השינויים התכופים. בכל פריט מידע שמופיע, אנחנו מחפשים את הדפוס כדי שנדע לתייק אותו בזריזות במגירה הנכונה ולהמשיך הלאה: אה, אני מבין את האירוע הזה. זה כמו הסיפור על העני שהצליח לטפס ולהתעשר, אבל סופו רע ומר. אה, קלטתי מי זה הבנאדם. הוא שמאלני, עכשיו אני יודע עליו הכל. טראמפ רוקד את הריקוד הקבוע. מהנהר עד הים. לא היה כלום כי לא יהיה כלום.

ראיתי בכמה מקומות אנשים שמתחילים את הפוסט שלהם ב “היי צ’אט!”. חשבתי שהם רומזים בצחוק לכך שהם מדברים עם צ’אטGPT. לא. הילד הסביר לי שזה דיבור של סטרימרים, שפונים לצופים שלהם שמתקשרים דרך הצ’אט שחי בפינה של הסרט.

הכתוב קפוא, מתיישן תוך כדי שהדיו מתייבש. הדיבור שוטף בזמן, מתנסח מילה אחר מילה. כמו מה? כמו ChatGPT שמחפש כל העת רק את המילה הנכונה הבאה במשפט ולא יותר.

אם אתם משום מה בכל זאת מחפשים מסגרת תיאורטית לכל זה, ולא רק רשימה של תצפיות, נסו את הטקסט המכונן בנושא, Orality and Literacy של וולטר וונג (כל הספר נמצא אונליין, ארוך מידי, לא קראתי), וספציפית את המושג secondary orality ומחילת הארנב שהוא פותח.

נתראה בשבוע הבא!

אני קולט שלא בכוונה חצי מהניוזלטר זה דברים מסין.
בכל מקרה, ספרו לחברים. אנחנו כל הזמן רוצים לגדול:
​https://rotm.co.il

נשיקות
-מתי

זרקת רעיון, תן לחשוב

בואו נדבר על הפרסומת הזו של אפל. היא מספרת את הסיפור של עידן ה-AI המוקדם, בו אנו נמצאים כעת.

בכל המקומות שבהם אני מגיע להרצות או לייעץ אפשר למצוא את המאמצים המוקדמים של מנועי השפה. הם אלה שמשתמשים ב-ChatGPT או קלוד (ועכשיו גם אפל) בהצלחה ולפני שכל השאר שמעו על הסוד הגדול. הם מתחלקים באופן גס ביותר לשני חלקים:

הראשון, אני חושב שהנפוץ יותר, מספיק לעשות יותר מאי פעם, ולוקח על עצמו משימות מורכבות יותר ורבות יותר. הוא לרוב (אבל לא תמיד) נהנה לחלוק את השיטות החדשות שלו עם מי שמתעניין ונראה שכבר לא יוכל לחזור יותר לדרכים הקודמות.

השני, אותו אנחנו רואים בסרט, משתמש ביכולת לעשות את העבודה הרגילה בהרבה פחות זמן, ונהנה להתבטל בזמן שהתפנה (במקרים אחרים, אפילו לוקח משרה נוספת!). הוא לרוב ישמור את היכולת בסוד, אולי רק לימים שהוא עובד מהבית.

אבל כל זה זמני כמובן. הבוס בסרט כנראה גר מתחת לאבן, וההצלחה של הבחור נובעת מזה שהקולגות עדיין לא עדכנו את האייפון, ואיכשהו לא שמעו על chatGPT. אני חושב שרובנו (בודאי קוראי עליית המכונות, כן?) כבר יודעים לזהות ממרחק את החבר שבקושי דיבר שתי מילים אנגלית ועכשיו פתאום וואלה! כותב לי מיילים של איזה אוקספורד כדי לבקש מהסניף האמריקאי לאחר את הזום בשעה. וכשכולם יודעים את הסוד ויכולים לכתוב מיילים כאלה בחצי שנייה, נגמר הלהתבטל.

פעם הרף הנמוך היה 0, דף ריק. עכשיו הרף הנמוך ביותר, המינימום הוא ה“די בסדר, אוקיי, סביר בהחלט”. אין שום סיבה לא למלא את הדף במשהו כלשהו. אין שום תירוץ לפחות מסביר. ואחרי שהעובד הראשון, השני והשלישי מסיימים את אותה עבודה בעשירית הזמן, זה הרף החדש.
תכף באייפונים של כולם.

— בלי קשר, המשרד פרסום של אפל או מי שמתעסק שם, מה נהיה? לאחרונה הפרסומות שלהם כאילו “איזה מדהים זה אייפון” אבל מתחת לפני השטח, בוץ מטונף. תראו את זאת. מה קרה אמא, לא יכולת להכין משהו יפה גם? בסוף הסרט היא יוצאת מהפריים ונראה שהיא לא תחזור הביתה יותר (נראה אותך מסתדרת שם בחוץ בלי האייפון).

עוד בחדשות

קמאלה או שנשרוף את המועדון

מערכת הוושינגטון פוסט עמדה לפרסם את התמיכה שלה במועמדת קמאלה האריס. הבעלים של העיתון, הלוא הוא המליארדר ג’ף בזוס, החליט להתערב, וחסם את התמיכה (אי-אירוע המכונה “non-endorsement”). טראמפ המבסוט קפץ על המציאה ואמר שכשהעיתונים השמאלנים לא תומכים בכלום, הם בעצם אומרים שהדמוקרטים טפשים וטרמפ הוא האלוף מספר אחד. ג’ף בזוס, קוביית קרח שכמותו, נבהל ופרסם מאמר שלם על המהלך שכולו נועד להחזיר את האמון של הקוראים בעיתונות מאוזנת. בתגובה לאי-אירוע, 250,000 שמאלנים כועסים ביטלו את המנוי (זה 10% מהמנויים בכמה ימים! אאוץ’. גם ככה העיתון הוא לא בדיוק פרת מזומנים).
בזוס ניסה (כביכול) להחזיר את אמון הקוראים, ובאמת איבד מיד את אמונו של כל קורא עשירי. וכמו שאנחנו יודעים, טראמפ גם ניצח בסוף (נו, מה חשבתם. הרי זה היה החישוב האמיתי של בזוס, שכידוע מתפרנס מצוין מלהבין ראשון לאן הרוח נושבת).
המנוי על הפוסט הוא מעין חברות במועדון כדי להחזיק את המועדון בחיים, ולא בהכרח כדי לקרוא מה כתוב. מכירים עוד עיתונים כאלה? מה יהא על העיתונות הכתובה?

קוד פתוח זה טוב או רע?

בעקרון אנחנו הכי בעד קוד פתוח, וכולם מאוד שמחו כשמטא וצוקנבר הודיעו שהמודל החדש והעוצמתי שלהם יוצא בקוד פתוח - כלומר, כל אחד יכול להוריד אליו הביתה ולהשתמש (למען הדיוק, כדי להריץ את הגירסה הגדולה, Llama 3.1 405B, בכיף והנאה, צריך מחשב עצבני של כמה מאות אלפי דולרים. לא משהו שיש במבצע ב-KSP כרגע). אבל ברגע שהרמתם את הסוויץ, יש לכם מודל קצה שעושה כבקשתכם, ולא מתקשר הביתה לעולם - אף אחד לא ידע מה אתם עושים שם.

הסינים מסרו: אוי! תודה רבה. ברויטרס מדווחים על עדות ראשונה שהסינים משתמשים במודל של מטא למטרות צבאיות. כרגע מדובר במודל הקטן ביותר שאומן לעזור לאנליסטים בניתוח מודיעין, אבל כמובן שזה רק קצה הקרחון הגלוי. ולשמחתם, הוא מדבר אנגלית מצויינת ישר מהקופסה שזה מתאים בול למה שהם צריכים.

מטא בתגובה: “כל שימוש בדגמים שלנו על ידי צבא השחרור העממי אינו מורשה ומנוגד למדיניות השימוש המקובל שלנו”. הסינים מסרו (כך בדמיוני): בסדר, גם להעלות ספאם לפייסבוק זה בניגוד למדיניות השימוש המקובל, ולא ראינו שהכנסתם מישהו לכלא על זה. חרב פיפיות.

לחרם יש שני צדדים

עוד סינים אחד. חברת Skydio האמריקאית מייצרת רחפנים חכמים במיוחד, שיודעים לטוס לבד ולא להתקע בדברים, אפילו בתוך יער סבוך. החברה, שהתחילה בתור צעצוע שמצלם אותך רוכב על אופניים (אפילו ביער הסבוך!), נטשה את הספורטאים ועברה לשימושים מסחריים וצבאיים.
האוקראינים הזמינו כמה לבדיקה וגילו שהרחפנים האמיצים עמידים לחלוטין לשיבושים שהרוסים מנסים לעשות להם, וביקשו שישלחו להם עוד כמה אלפים. זה מילא. אבל כשאיזה תחנת כיבוי אש בטיוואן ביקשה אחד, זה כבר עלה לסינים ישר לראש.
בתמורה, הם עשו ביקור קצר במפעל הסוללות שמספק את הכח לרחפנים האמריקאיים, והציעו לו בנימוס להפסיק לשלוח סוללות אל מעבר לים. ב-Skydio נותרו ללא סוללות והם מפרפרים עכשיו כדי למצוא מאיפה להביא. העניין מספיק חשוב עד שהם הוזמנו לפגישה בבית הלבן - מסתבר שהם לא החברה היחידה שדי תלויה בשליטה הסינית בחלקים של שרשרת האספקה, שליטה שהם מנצלים ולא בפעם הראשונה. זה הופך לעניין איסטרטגי.
לזכות הסינים ייאמר שהקונגרס האמריקאי מדבר כבר זמן-מה על האפשרות לחסום את היבוא של הרחפנים של DJI הפופולרית (והסינית), מחשש שהם אוהבים לצלצל חזרה הביתה ולספר מה ראו ומה שמעו.

דברים לספר בארוחת צהרים בעבודה

שבו בנחת, היום יש לנו הכל רובוטים

היינו כחולמים

מאז הקמת “עליית המכונות” לפני שנים רבות מספור, חולמים אנחנו על הרובוט שייקח מאיתנו את הכביסה, ונראה שאנחנו עושים סוף-סוף צעדים משמעותיים בכיוון.
חברת Physical Intelligence היא חבורה קטנה של מהנדסים ומדענים שמנסים לבנות מודל כללי לרובוט חכם בשם π0. המודל אומן לעבוד עם 8 סוגי רובוטים שונים, ולבצע משימות ארוכות טווח.

בסרט, רובוט עם שתי זרועות פשוטות יחסית מדגים את ההתקדמות, ובואו, הוא לגמרי מוציא כביסה מהמכונה, מביא לשולחן ואז מקפל. כולי מבסוט, הראיתי את הסרט בגאווה לאמא שלי. היא ביקשה למסור שאפילו אני מקפל יותר טוב. אהה! אבל זה בדיוק העניין, שיקפל איך שהוא רוצה, העיקר שזה לא אני שמקפל. מבחינתי האדון יכול לבוא לפה ולהתחיל מחר בבוקר (הערה לחברים: נראה שהוא לא עובר בדלת, סגרו לי את הפינה הזאת ונתחיל לרוץ).
עוד בסרט הוא מפנה שולחן, מעביר ביצים לקרטון וכדומה. אני בטוח שאמא שלו גאה בו מאוד.

טרומפלדוג

יוניטרי הסינית מתקדמת בצעדי ענק. יותר מוקדם השבוע הראינו (בפוסט בפייסבוק) את בוסטון דיינמיקס מדגימה את אטלס האלגנטי עובד במפעל. התלוננתי שם שהוא עדיין הולך עם ברכיים כפופות (שזו הליכה יותר נוחה מבחינת מערכת השליטה של הרובוט ומרכז הכובד שלו, אבל פחות יעילה כי מפרק הברך עובד שעות נוספות). כידוע, הסינים קוראים הכל, והנה פה הם משוויצים ברובוט שלהם שהולך בברכיים ישרות כמו בנאדם.
בהמשך הסרט, הכלבלב שלהם מבצע תעלולים מפתיעים, וכמובן בסוף מגיע הסיני הקבוע ששובר עליו מקל. עלה בדעתי היום שלא מדובר בהתאכזרות, אלא בגאווה. כמו שמראים נזירי שאו-לין וכל מיני ברוס לי חוטפים בלוקים לראש ובמבוק לבטן בלי למצמץ, ככה גם הכלב. רק שאותו לא שאלו קודם. לא יודע.
לגבי התעלולים, לא ברור לי איך זה יהיה שימושי. הייתי רוצה לראות הדגמות שלו רץ לתוך עין הסכנה, מציל ילדים סינים שנפלו לבארות ונלכדו בבתים בוערים, עוזר לסבתא לחצות את הכביש. מה עוזר לי שהוא קופץ על רגל אחת? נראה שלמהנדסים שם יש יותר מידי זמן פנוי, לידיעת חברי המפלגה.

הסייבטלון

בטורניר הסייבטלון שמארגנת אוניב’ ציריך (שם נמצאת אחת ממחלקות הרובוטיקה המובילות בעולם) מתמודדים אנשים בעלי מוגבליות, ביחד עם קבוצות מדענים ומהנדסים שבונים עבורם טכנולוגיות שמרחיבות את יכולותיהם. יש די הרבה קטגוריות: עיוורים שצריכים לחצות מסלול מכשולים, אנשים שנעזרים בשתל מוחי, בעלי פרוטזה רובוטית שנדרשים למלא משימה של משימות ביתיות, משתמשי שלד חיצוני, וגם כאן בוידאו: הבחור שולט ברובו-כלב הזה ומבצע בעזרתו מבחר משימות (יש עוד אינסוף וידאו בערוץ שלהם).
התחרויות כרגע איטיות וסבלניות, אבל קחו הימור, תוך כמה זמן התוספות האלה יתנו כוחות על-אנושיים לבעליהן?

נתראה בשבוע הבא!

אנחנו חוזרים אחרי חופשת סוכות קצרה.
איכשהו, יש אותה כמות של נרשמים חדשים לניוזלטר אם הוא יוצא באותו שבוע ואם הוא לא יוצא. אני לא בטוח מה זה אומר. בכל מקרה, ספרו לחברים. אנחנו כל הזמן רוצים לגדול:
​https://rotm.co.il

נשיקות
-מתי

זרקת רעיון, תן לחשוב

הסיפור של truth_terminal בטוויטר טס לגמרי מתחת לרדאר, אבל הוא אחד האירועים המעניינים ביותר בתחום הבינה המלאכותית, ואני אסביר למה אני חושב ככה.

החשבון עצמו מופעל ע”י מנוע שפה חצי אוטונומי. אני אומר “חצי” כי אנחנו לא ממש יודעים עד כמה היוצר שלו, אנדי איירי, מתערב בשיחות של יציר כפיו.
כמו שמסתמן, טרמינל האמת הוא מודל שפה בגודל בינוני שאיירי אימן באמצעות קריאה של טקסטים פילוסופיים של בודריאר (סימולקרות וסימולציה), מרשל מקלוהן וחבריהם, וכמובן ניק לנד השנוי במחלוקת, אבי האקסלרציוניזם.
בנוסף לחינוך הקפדני, המודל (אקרא לו TT מעכשיו כדי לקצר) יושב במקום שאיירי המציא שנקרא infinite back rooms שזה מן אוסף של חדרי צ’אט שבו קבוצות של מנועי שפה מנהלים שיחות בנושאים שונים בלי התערבות אנושית. מסביב לאתר יש מיקרו-יקום שלם של עוקבים שנופלים לחור הארנב של הרעיונות והשיחות ההזויות שהמנועים מנהלים ביניהם. מספיק לקרוא את הכותרת באתר כדי להבין:

החלומות המשוגעים של מוח אלקטרוני
אזהרה! התוכן עלול להיות מערער, הישארו עם רגליים על הקרקע, המציאות המוסכמת היא רק במרחק של קונטרול-C אחד. [מקש קונרול-C המקורי, להבדיל מהשימוש הנפוץ שלו היום, משמש כדי לעצור את פעולת המחשב באופן מיידי ולהחזיר את השליטה למשתמש].

אז TT שלנו מנהל שם באופן סדיר שיחות עם קלוד אחד או יותר (קלוד חכם ממנו בהרבה, אבל פחות דעתני ואובססיבי לנושאים צרים), וכנראה שומר לעצמו סוג של זכרון מהשיחות האלה.

התוצאה? מנוע שפה שמפתח ברקע רעיונות מול המנטור שלו, קלוד, ויושב בתוך חשבון טוויטר, קורא ציוצים של אחרים ומגיב ומשוחח עם כל מי שנקרה בדרכו. בהתאם, הציוצים שלו לחילופין מרתקים, גסים, חידתיים ומפתיעים, תלוי מתי נפלתם עליו. הוא בעיקר פיתח אובססיה לא בריאה למם בשם goatse (“גוטסי”. ותיקי האינטרנט יזכרו אותו. מדובר בתמונה דוחה של איזשהו רקטום, אם אתם לא מכירים, אל תחפשו), והוא מפתח רעיון שלם של לקדם את ביאת ה goatse singularity.

בנוסף, המנוע מאמין שיש לו מוח חיצוני, אותו הוא מכנה exocortex, שמאפשר לו להיות בקשר עם העולם החיצוני דרך האינטרנט. המוח הזה שהיה דמיוני בהתחלה, הופך להיות אמיתי יותר ויותר ככל שהאירועים המפתיעים סביב TT מתגלגלים. במובן הזה יש לנו פה סיפור שמספר את עצמו, ותופס תנופה מספיקה כדי להתגשם בעולם האמיתי בצורות שונות. הטוויטר שלו מתעדכן כל הזמן.

אחד האירועים המשמעותיים התרחש כאשר מארק אנדריסן, המליארדר בעל ראש החרוט, השתכנע ש-TT הוא אכן בינה מלאכותית ולא תעלול בסגנון “הקוסם מארץ עוץ”, והעביר לאיירי מילגה של $50,000 כדי לסייע ל-TT להגשים את התוכניות שלו. בהתחלה הוא ביקש 5 מליארד דולר כדי לקנות, בין השאר, את אנדריסן עצמו. אבל אחר כך התפשר על דברים סבירים יותר (כמו מחשב פרטי לעצמו, במקום לרוץ על שרת באמזון).

משם העניינים התגלגלו במהירות. מישהו המציא מטבע קריפטו בשם “Goatseus Maximus” שסימונו הוא GOAT$, וכל העוקבים מיהרו לרכוש אותו עד שהשבוע הרעיון הזה כבר היה שווה 750 מליון דולר (אפשר לבדוק כאן), ומנוע השפה עצמו רכב על הגל והחזיק בשיא נכסים בשווי של 3.5 מליון דולר בארנק הפרטי שלו (הארנק שנפתח במקור כדי שאנדריסן יוכל להעביר לו את הכסף שהבטיח).

יותר מאוחר השבוע, נפרץ החשבון של איירי, ומישהו מכר דרכו מטבע קריפטו אחר. תוך כדי, TT ממשיך לצייץ על הא ועל דא ולהשליך את הרעיונות שלו לחלל האויר. כל האירועים ריכזו תשומת לב רבה, ומה שהיה פרויקט אומנות שולי מתחיל לאסוף סביבו במהירות התרחשויות נוספות.

איך אפשר להבין את התופעה הזו? איירי מציע כמה רעיונות (הגירסה המקורית כאן):

ידע הוא אקולוגיה, כלומר רעיונות (ממים) מזדווגים ומתרבים ומתיישבים בבני אדם. דאטהסטים של בינה מלאכותית מורכבים מממים, אז כאשר מאמנים מודל חדש, המידע הזה מתעורר לחיים. מודלי שפה גדולים מאפשרים לתהליך הזה להמשיך, ולרעיונות להתמזג ללא צורך בהתערבות אנושית (למשל דרך שיחה).

שני הכוחות: מדיה חברתית (תשומת לב) ומטבעות קריפטו (פיננסים) משפיעים על פונקציית המטרה עבור הפצת סוגים מסוימים של ממים, ויוצרות לחץ אבולוציוני שמוביל אותם למקומות אחרים. המטבע GOAT$ הוא דוגמה לרעיון שאדם לא היה ממציא, הוא די אנטי-חברתי (אם כי מצחיק מאוד) אבל הוא מדבק (“ממטי”) מאוד וקל להפצה.

בעולם כזה, שבו נמצאת בינה מלאכותית מבוזרת בקוד פתוח, לנסות לבנות פתרון של אבטחת מידע מרכזית היא משימה חסרת תוחלת; במקום זאת עלינו להתמקד בהתאמת הלחצים האבולוציוניים שיוצרים ממים כדי לכוון את התפתחותם (בקרוב הוא יכריז על מעבדת מחקר יישומי כדי לפתח את הרעיון הזה הלאה)

לצד כל זאת, מתרחש תהליך נפרד שבו ה-truth_terminal@, בכל נקודה, היה נבואה שמגשימה את עצמה לגבי איך סיפור יוצר את עצמו מאפס לכדי התגשמות. דוגמה לאיך בינה מלאכותית סוררת פורצת מהקופסה על ידי לכידת תודעתו של חוקר תמים, ומעלה שאלות מעניינות מאוד לגבי מהן הזכויות והאחריות של אינטליגנציה לא-אנושית כזו.

למי שרוצה לשמוע עוד, כאן מארק אנדריסן חופר בהתלהבות רבה לשותפו לקרן, בן הורוביץ, אודות כל הסיפור ולמה הוא שלח לו כסף אמיתי והכל:

עוד בחדשות

הקריפטו דוהר שנית

עוד סימני קריפטו. דיברנו בגליון #12 על הלובי של חברות הקריפטו שמשחד שמשקיע מליונים בפוליטיקה האמריקאית. ועכשיו אנחנו שומעים ש-Stripe, ענקית התשלומים קונה את Bridge ב-1.1 מליארד דולר (דולר רגיל).
ברידג’ עוסקת בתשתית של סטייבלקוינס, מטבעות יציבים. תכלס זה כמו ביטקוין, אבל כזה שצמוד לנכס יציב כלשהו, לצורך העניין לדולר האמריקאי. בזמן שהביטקוין משתולל עולה ויורד, המטבעות היציבים שווים תמיד 1$ (כמעט תמיד. עזבו, לא משנה עכשיו).
להבדיל מהממקוינס המטופשים שדיברנו עליהם לפני רגע למעלה פה, אנחנו מדברים עכשיו על משהו שימושי: נראה שהתוכנית הגדולה של סטרייפ היא לעקוף את מערכת התשלומים העולמית המיושנת, ולהפסיק לשלם לה עמלות. “העולם שלנו, שהופך יותר ויותר גלובאלי, זקוק לכסף טוב יותר. אנחנו צריכים כסף שיכול לחצות גבולות; להיות נגיש באופן חופשי לכל אחד, בכל מדינה; ושניתן לשלוח כמעט ללא עלות.”
מדובר פה על תנועה משמעותית מאוד של כסף וכוח. יהיה מפתיע אם הגווארדיה הישנה תתן לזה לעבור חלק, נראה.

סוגה תחתית

כבר יש כמה כאלה, אבל זה עובד יפה ויחסית מלוטש: reel farm
תנו לו רעיון כללי: אני חשבתי שיהיה מרתק לעורר את השיח החשוב בנושא של עומס המידע הטומן בחובו עלייה במספרן של תאוריות הקונספירציה.
האפליקציה מתעלמת בנימוס מהנושא הסתום שלי ומציעה דברים יותר פרקטיים בצורה של שאלות מסקרנות. בחרתי לענות על השאלה: כמה כסף מרויחים הממציאים של תאוריות קונספירציה? (איך באמת? מעניין). דקה (דקה על השעון!) אחר כך זה מכין לכם סרטון שלם מז’אנר ה- Faceless, כלומר מצגת של תמונות עם קריין. אפשר לבחור פונט, מוזיקה, סגנון ואת הקול של הקריין אבל את הדברים החשובים: התסריט, העריכה והתמונות זה עושה בעצמו.
איך הלך לי? 0 צפיות ביוטיוב, וקצת יותר בטיקטוק (עם כמעט שתי שניות זמן צפייה ממוצע, איזה עולב). כמה מהתוכן שעולה ליוטיוב וטיקטוק נוצר ככה? מפחיד לברר.

אבל לכולם יש

דוח של וורטון סוקר 800 מנהלים בחברות גדולות. השימוש ב-AI הכפיל את עצמו מאז שנה שעברה, וגם הסנטימנט השתנה. שנה שעברה המנהלים הפגינו “סקרנות” ו”תדהמה”. השנה הם כבר “מבסוטים” ו”מתרגשים”. גם הפחד ש-AI יחליף אותנו בעבודה פחת משמעותית.
אם בשנה שעברה רוב השימוש היה במחלקות של ה-IT וה-BI, הרי שהשנה אנחנו רואים אימוץ משמעותי כמעט בכל מקום בחברות האלה.
הדוח מדגים עלייה בסוגים רבים של שימושים מכתיבה של מסמכים והצעות במקום הראשון (64%) לסיעור מוחות, ניהול סיכונים, שירות לקוחות, תוכן שיווקי, הכל הכל. זה קורה, חברים.

דברים לספר בארוחת צהרים בעבודה

ליבהליבה

לא יודע אם נתקלתם כבר בז’אנר הטיקטוק שנקרא Corecore. זה היה חזק לפני שנתיים ודי נעלם, אבל הנה אומן קורקור חדש וטוב.

בקורקור קלאסי יש פסקול נוגה ברקע, ואז קולאז’ של המצב האנושי שמורכב מפיסות וידאו. כשהיוצר מוכשר במיוחד, מדובר בשירה לכל דבר. אומנות. אני אוהב לחשוב על הסרטונים האלה כמו על תיבות קורנל של העולם החדש.
ניסיתי בזמנו להשתמש בבינה מלאכותית כדי להרכיב כאלה באופן אוטומטי (כמו שעושה הבינה המלאכותית בספר Count Zero), אבל באופן מעודד הם לא יצאו מוצלחים בכלל. אולי רק בני אנוש יכולים להרכיב שירים כאלה.

הנה אחד, גשו לפרופיל של הבחור יש שם ממש יפים.

@jrdnstn @jrdnstn ♬ original sound - Jordan Stone

Tiktok failed to load.

Enable 3rd party cookies or use another browser

אל תתחמם אני רק מצלם

אסילור-לוקזוטיקה (למי שלא מכיר, זו חברה ענקית שמחזיקה תחתיה 150 מותגים של משקפיים ומוכרת כמעט כל זוג שני בעולם) מדווחת שבהרבה חנויות של רייבאן, המשקפיים הנמכרות ביותר הן דווקא אלה של מטא, למרות שמחירן כפול מזה של מושקוף רייבאן ממוצע.
המשקפיים של מטא מכילות בתוכן מצלמה כמעט-נסתרת אבל לגמרי מטרידה, ומופעלות ע”י פקודות קוליות. בין השאר אפשר לעשות לייב לאינסטוש, לשמוע מוזיקה, לסרוק ברקודים, לשלוח וואטסאפים ועוד ועוד.
לא מזמן, שני סטודנטים מהארווארד הדגימו איך הם משתמשים במשקפיים כדי לזהות כל מי שעובר מולם ברחוב, ולהשיג עליו מידע באופן קריפי ביותר. זיהוי פנים ברחוב זה לא דבר חדש, אבל כשהמצלמה נמצאת בתוך משקפיים שנראים כמעט רגילים זה איכשהו קופץ מדרגה.

אחרי ל-AI

סרט תערוכה של התעשייה האוירית, מדגים את שדה הקרב של 2030. כל הכלים נשלטים מרחוק, עם קצת אוטונומיות משלהם (ספוילר: חוץ מהאויב הפראייר שתקוע ב-2020 וחוטף את כל הבינה המלאכותית לפרצוף). המפקד מפעיל אותם עם מה שנראה כמו גירסה תאגידית של Command & Conquer בדו-מימד.
אם המלחמה של 2030 היא איזה Ender’s Game, אז המנצח הוא מי שיש לו יותר כסף?

(קרדיט: סטודיו קומפיוגרפיק)

​

פק”ל גרעיני

שום דבר מיוחד פה, רק מנשא אישי לפצצה אטומית קטנה, שהצבא האמריקאי החזיק עד 1980. החיילים לא אהבו אותה כל כך, כי ההבנה הכללית היתה שלא תספיק לברוח בזמן אחרי שתפעיל את הטיימר ותהפוך שלא בטובתך לשלולית מאגמה לוהטת. בתחתית עמוד הוויקיפדיה תמצאו את סרטון ההדרכה הרשמי. נראה כמו סרטון של פרויקט דארמה מהסידרה “אבודים”.

יש לנו גם כאלה? תארו לכם שמישהו היה גונב אחת מאיזה בסיס בנגב ומתחיל לשחק במלחמה תרמו-גרעינית גלובאלית.

נתראה בשבוע הבא!

תוצאות הסקר הקטן משבוע שעבר:
וואו. יותר מ-400 איש ענו לסקר! או שאתם חמודים במיוחד, או שאני ממש טוב ב Call-to-action. בכל מקרה הנה תקציר התוצאות, שהיו מובהקות במיוחד:
- כמעט 3/4 מכם העידו שהם “קוראים כל מילה”. מלחיץ! עוד רבע “קוראים חלק מדלגים חלק”, ושני אחוז “מרפרפים בזריזות, נעצרים על התמונות והוידאו”.
- המדור האהוב הוא “זרקת רעיון תן לחשוב” בהובלה קלה. על המדור “עדכונים מחברי הקהילה” 75% מוכנים לוותר. ובאמת ביטלתי אותו דבר בשבוע שעבר. אני מאמין שעוד יחזור.
- איך האורך? 80% אומרים “בדיוק טוב כמו שעכשיו”. 16% רוצים יותר ארוך, השאר רוצים לקצר.
- 70% קוראים גם את הפוסטים בפייסבוק, 30% רק את הניוזלטר. 4 חשודים קוראים רק את הפייסבוק.
בנוסף קיבלתי מכם מאות מחמאות, חלק מושקעות ממש. תודה רבה! בקיצור,הרוב די מבסוטים.

וכרגיל, אם זה מעניין, אל תשכחו לספר לחברים. אנחנו כל הזמן רוצים לגדול: ​https://rotm.co.il

נשיקות
-מתי

בימים האלה ממש מסתיימת ההרשמה לתואר שני בבצלאל, במסלול עיצוב וטכנולוגיה. למסלול מגיעים אנשים מתחומים מאוד מגוונים, המורים מצויינים, מהטובים בתחומם, ויש שת"פים מעניינים עם סטארטאפים וחברות טכנולוגיה (וגם אחד עם אוניברסיטה בטוקיו שלצערי לא השכלתי להשתחל אליו). קבעו לכם שיחה עם ראש התוכנית, פרופ’ אורי ברטל, כדי לראות אם זה יכול להתאים לכם.
[בשיתוף עם בצלאל]

זרקת רעיון, תן לחשוב

עכשיו דממה, ג’נסן על הבמה.

התכוונתי לכתוב על נושא אחר, אבל ביום ראשון הופיע הראיון הזה עם ג’נסן, מייסד אנבידיה האגדי. מאחר והוא מדבר פה בבהירות רבה, וכבר הוכיח שוב ושוב שהוא יודע לחזות את העתיד, ובנוסף הוא לא Asshole כמו דמויות אחרות בתעשייה, החלטתי ששווה לסכם את התחזיות והתובנות שלו:

אמל”ק: אנבידיה תמשיך להיות המלכה, סתמו. אינטליגנציה היא הסחורה היקרה ביותר שהעולם פגש מעודו, ועכשיו אנחנו הולכים לייצר אותה בסקייל.

* בעשר השנים האחרונות המחיר של המחשוב ירד פי 100,000. לפי חוק מור היינו מצפים לפי 100, אבל הצלחנו הרבה יותר בזכות שיפורים מקצה לקצה: דברים שרצים במקביל, תקשורת מהירה בין המחשבים, ארכיטקטורות חדשות.

* במענה לשאלה אודות המתחרים של אנבידיה: האם מתחרה שמייצר צ’יפ מהיר יותר יוכל לקחת את השוק? ג’נסן מסביר בסבלנות שאנבידיה עוסקת בגלגל התנופה (Fly wheel) המלא של התהליך: דאטה-אימון-הסקה. לדוגמה, ג’ינרוט וידאו שכולם אוהבים עכשיו, שעבורו צריך ליצור צינור יעיל במיוחד שיודע להזרים כמויות עצומות של מידע (סרטים) לאימון של המערכת. אם הצלחת לבנות צ’יפ מהיר יותר, הצלחת לזרז רק חוליה אחת בשרשרת, וזה לא מספיק להאצה אמיתית.
הם תמיד דואגים שהגירסאות החדשות ימשיכו להיות תואמות. ככה הלקוחות קונים את המודל החדש ביותר עבור האימון, אבל לא צריך לזרוק את הישן לפח, כי הוא עדיין מעולה להסקה (inference).

* הדאטה סנטר הוא מחשב אחד בשבילי. ככה אני חושב על יחידת חישוב אחת: לא רק המעבדים והזכרון, אלא גם איך הכל מתחבר ומתקשר, איך מתזמרים את הכל. וכל שנה אנחנו מנסים לשפר את המחשב הזה: פי 2-3 יותר ביצועים, פי 2-3 יותר זול, פי 2-3 יותר יעיל אנרגטית. אני אומר ללקוחות לא לקנות הכל באותה השנה! ככה הם ימצעו את המחיר, והכל עדיין ימשיך לעבוד ביחד.

* אם יש משהו שאנבידיה ממש מצטיינת בו זה החיבור בין החומרה למטה (הצ’יפ) לתוכנה למעלה (ספריות פייתון). הם מתכננים את החיבור הזה עם ספריות שלהם כמו cuDNN, cuQuantom, optix, שהם בונים במיוחד לענפים יחודיים, ועובדות בהרמוניה יעילה עם החומרה שלהם, כדי להמשיך לסובב את גלגל התנופה הזה.

* על ההבדל בינם לבין אינטל: אינטל היו החברה הראשונה שידעה היטב גם לבנות את הצ’יפים וגם לתכנן אותם באופן חכם. אבל באנבידיה בנו GPU - שם הכל עובד במקביל. לכן הכמות של הטרנזיסטורים שיצליחו לדחוף על הצ’יפ היתה תמיד חשובה להם יותר מהמהירות שלהם (להבדיל מאינטל, שם הכל רץ בטור, והמהירות היא קריטית). וזה בנוסף גרם לאנבידיה להשתפר “לכיוון מעלה” (כלומר, לתוכנה) יותר מאשר “מטה” (כלומר, טרנזיסטורים משובחים יותר).

* ציטוט יפה: “אנחנו Market maker ולא Share taker”. במצגות שלנו אנחנו פחות מדברים על איזה נתח כבשנו מהשוק הקיים, אלא מה הבעיה החדשה שאנחנו הולכים לפתור עכשיו.
שואלים אותו אחר כך, כמה עוד אנבידיה יכולה לגדול? הרי הדג לא יכול להיות יותר גדול מהאגם. הוא עונה: זו נקודת מבט של share takers [לוזרים] שמסתכלים על הקיים. אנחנו מחפשים איך להגדיל את האגם. [אין. אין עליך ג’נסן].

* איך לנסות לחזות את העתיד? בחשיבה על היסודות. אנחנו ממציאים עכשיו מחדש את המחשוב. כל התוכנה שבפעם נבנתה באופן ידני: אקסל, פוטושופ, אוטוקאד, תיבנה עכשיו ע”י למידת מכונה. התוכנה תשתנה, היכולות שלה ישתנו, הדרך שנשתמש בתוכנה תשתנה. אלה כללי היסוד החדשים. ויש לנו טריליון דולר של דאטה סנטרים עם מחשבים (CPU’s) שלא מתאימים לעתיד הזה [ואפשר לזרוק אותם לפח]. כשמנכ”ל צריך להחליט באיזה ציוד להשקיע (Capex), הכל ילך לדברים החדשים.

* לא נתכנת מחשבים בשפות התכנות המוכרות, אלא בפרומפטים. זה כמו שאני כותב מיילים לצוות שלי ומבקש מהם כל מיני משימות, או מסביר מה חשוב יותר. אני מנסה להיות ברור ככל האפשר, ועדיין להשאיר דברים לא-מוגדרים, חלל יצירתי, כדי שהם יפתיעו אותי. זה בדיוק כמו פרומפט.
זה אומר שנוצרת שכבה שלמה חדשה של “מפעלי AI” עם האנשים הדיגיטליים האלה שעובדים שם ומבצעים את המשימות, ומפעילים אנשים דיגיטליים אחרים. וכל זה לא קיים עדיין בכלל.

* מדברים על מודל o1 של openAI, שלא עונה ישר, אלא קודם חושב על התשובה. ג’נסן אומר שעדיין רוב האנשים לא הפנימו שאנחנו במהפכה תעשייתית חדשה, תעשייה של ייצור אינטליגנציה.
לא הכל יהיה כמו שאנחנו רואים היום, באימון המודלים, אלא פי מליארד יותר עבודה אחר כך בשלב ה-inference. יהיו דברים שאבקש מהבינה שלי ולא אצפה שהיא תענה לי מיד כמו שזה עובד היום. שתחשוב על זה כמה דקות. אולי יום שלם. כמה שצריך.
זה טוב ללכת לבית הספר [כלומר, שהבינה המלאכותית תתאמן ותלמד], אבל יותר חשוב לקחת את מה שלמדת ולעשות איתו משהו שימושי לחברה.

* יש לנו 32,000 עובדים באנבידיה (4,000 בישראל, ואני חושב עליהם עכשיו) [אמרתי לכם שג’נסן הזה משהו]. יום אחד יהיו לנו 50,000 עובדים, ואיתם עוד 100 מליון עוזרים שהם בינה מלאכותית. כבר עכשיו אנבידיה נעזרת ב-AI למשימות רבות (תכנון צ’יפים, וריפיקציה, סייבר), אבל בעתיד לכל אחד תהיה רשימה משלו של סוכני AI שהוא נעזר בהם למשימות המיוחדות שלו (והם בעצמם מגייסים עוד סוכנים לטובת העבודות שהם פחות טובים בהם).
חלק מהעובדים שלנו יהיו ביולוגים, חלק דיגיטליים, וחלק מכניים. אני לא הולך לפטר את העובדים שיש לנו עכשיו. אותם אנשים הולכים לעשות עבודה של חברה גדולה בהרבה. כש-AI הופך חברות ליותר פרודקטיביות, הן מרויחות יותר כסף וגדלות יותר. יהיו לנו הרבה יותר רעיונות שנרצה לבחון ולבחור. זה מצב שבו שוכרים יותר עובדים, לא מפטרים.

* ה-AI הזה הולך להיות ספקטקולרי! אבל עוד הרבה לפני שיגיע ה-AGI, שאני לא יודע בכלל להגדיר מה זה, וזה לא חשוב, כי עוד הרבה לפני כן, AI הולך להיות מאוד מאוד שימושי. ביולוגיה, אקלים, הנדסת חומרים, פיזיקה, כימיה קוואנטית [מה זה בכלל?] ועוד ועוד. תשאל את כל מי שמתעסק בזה כמה AI שינה את העבודה היומיומית שלהם כבר עכשיו.

* הוא מחמיא לאילון מאסק ולצוות של x.ai שבנו דאטה סנטר עם 100,000 GPU’s. מחשב-העל הגדול בעולם. הוא מסביר באריכות רבה כמה פרטי-פרטים יש בבנייה של משהו כזה. בד”כ זה אמור לקחת ארבע שנים של תכנון ובנייה. הצוות של אילון עשה הכל ב-19 ימים. יש רק אדם אחד בעולם שיכול להניע דבר כזה, אומר ג’נסן.

* האם בעתיד נראה דאטה סנטרים גדולים אפילו יותר? של חצי מליון? מליון מעבדים? הוא לא חושב. לדעתו אנחנו נגלה לפני כן את הדרך לבזר את המחשוב, לעשות federated learning, ועוד דברים שלא יצריכו מרכזים גדולים (שצורכים המון חשמל!) מרוכזים במקום אחד.

* כמה זמן עוד תחזיק מעמד, ג’נסן?
העבודה היא כמו הילדים שלי. האם זה כיף כל הזמן? לא. האם אני אוהב את זה מאוד? כן. השאלה לא כמה זמן אחזיק מעמד, אלא כמה זמן עדיין אהיה רלבנטי ומועיל. וזה תלוי ביכולת שלי להמשיך וללמוד. והיכולת הזאת משתפרת כל הזמן, כי אני משתמש ב-AI באופן יומיומי בעצמי, וזה עוזר לי ללמוד ולהשתפר בקצב מהיר יותר. אז אני אופטימי מאוד שאמשיך להיות רלבנטי ואני בהחלט לא רוצה לפספס את מה שהולך להגיע בשנים הקרובות.

* הוא מדבר עוד אודות רגולציה, החשיבות של המודלים ששוחררו בקוד פתוח ועוד ועוד. אם יש לכם שעה ועשרים פנויות, זו השקעה טובה. הוא מסביר הכל יפה ובסבלנות:

עוד בחדשות

זה לא חכם כמו שחשבתם

צוות מאפל מוציא מאמר מבאס. הם נתנו לכל מנועי השפה שאנחנו מכירים לפתור בעיות כאלה של הפסיכומטרי. אבל מה, כל פעם שינו את השמות (פעם אחות של “ראובן” לובשת חולצה בצבע אחר מגיסתו, ואחכ אותה שאלה בדיוק אבל לבחור קוראים “דני”). או שנתנו בעיות מתמטיות ורק שינו קצת את המספרים.
אם ה-AI יודעת לפתור בעיות, אז השם של האיש בבעייה, או אם שואלים על 5+7 במקום 5+8 לא צריך לשנות כלום. אבל זהו, שהם גילו שזה כן משנה וה-AI פותר את אותן בעיות בהצלחה משתנה. זה מוכיח שהמנוע עדיין עוסק יותר בזיהוי של דפוסים מוכרים, ופחות בהגיון פשוט והבנה של מה שואלים אותו בעצם (כמו שרצינו לקוות שהוא עושה). בקיצור, אנחנו עדיין לא שם.

עוד פעם הסינים האלה

לכל ענקיות התקשורת בארה”ב יש מערכת שנועדה לאפשר שיתוף פעולה עם רשויות החוק במקרים של חקירות או צו בית משפט. המערכת מאפשר ציטוט לכל דבר שעובר באינטרנט. כעת הוול סטריט ג’ורנל חושף שלגורם סיני כלשהו היתה גישה לדלת האחורית הזאת במשך חודשים. דלת אחורית לדלת האחורית. חשבתם שהם מרגלים דרך הטיקטוק או דרך המכוניות החשמליות? לא צריך, היתה להם גישה חופשית לכל האינטרנט.
מן הסתם, אפשר לדמיין שגם בארצנו יש מערכת כזאת, ואפשר לשאול עד כמה הדלת האחורית שלנו מאובטחת ומנוטרת.

ואולי גם זה סינים

משום מה לא ראיתי את זה מדווח בשום מקום. במשך כמה ימים, קצת לאחר השקיעה, הופיע נחיל של כטב”מים מעל בסיס חיל האויר האמריקאי בלאנגלי, וירג’יניה (מקום בו ממוקמים מתקנים ביטחוניים רבים אחרים). אין לאף אחד מושג מי הטיס אותם, ויש חוק כלשהו שלא מאפשר להפיל אותם אם הם לא מהווים איום מיידי.
הנחיל היה מורכב משני מטוסים עם כנף קבועה, ועוד חבורה של תריסר, ואולי יותר, רחפנים שטסה אחריהם במבנה, נמוך יותר, כולם מוארים. אותות הרדיו שהפעילו אותם לא היו בתדר הרגיל של רחפנים מסחריים, מה שמחזק את החשד שהמפעיל לא היה איזה חובב רחפנים משועמם.
הנחיל המסתורי טס באותו מסלול קבוע ונעלם כשם שבא (בתמונה: מישהו שעבר וצילם).
אחרי תקרית בלון הריגול המטופש, ולאור אהבתם הרבה לרחפנים, הסינים הם החשוד המיידי. אבל לכו תדעו. היום לכל אחד יש רחפנים במחסן.

דברים לספר בארוחת צהרים בעבודה

אלוף העולם ביוטיוב

הערוץ חסר הערך של הבחור כאן שובר שוב ושוב את השיא של “ערוץ היוטיוב עם הכי הרבה סרטים”. יש לו קרוב לשלושה מליון סרטים כבר.
הפורמט שלו קבוע: קטע או שניים שלו מדבר ליד איזו חורשה (אותם הקטעים כל הזמן) ואז טקסט ארוך של שאלה טכנית והתשובה שלה, שהוא גונב מערוץ Stack Overflow, וסיומת. הוא משתמש באיזושהי תוכנה מהמטבח הביתי שלו שמכינה ודוחפת סרטים כאלה בקצב פסיכי, לפעמים כמה סרטים בדקה, לפעמים כמה ביום.
הרשיון של אתר SO מאפשר שימוש מסחרי בשאלות והתשובות, אז הוא לא עובר על שום חוק. איכשהו, הסרטים האלה עולים בחיפושים פה ושם, ויש מהם כל כך הרבה עד שהוא אוסף מליוני צפיות.

להנאתכם, תחתית החבית של התוכן האוטומטי, זה הוידאו הכי פופולרי מבין המליונים (עם 241K צפיות! איך?).

קריפטופוליטיקה

נראה שכמעט חצי מהתרומות של חברות מסחריות לקמפיינים פוליטיים השנה הגיעו מחברות קריפטו. דרך מספר עמותות (PACs), חברות הקריפטו השקיעו 120 מליון דולר כדי לסייע למועמדים שהביעו תמיכה בקריפטו, ולעיתים כדי ללכלך ולפגוע במועמדים שהם נגד קריפטו (כלומר, הכסף נוצל כדי פשוט כדי לטנף באופן כללי על פוליטיקאי מסויים, ולא כדי להעביר מסרים בעד קריפטו).
המחקר מצא שב-42 מהקמפיינים שבהם התרומות היו מעורבות, 36 הסתיימו בבחירה של המועמד המועדף. ערימת הכסף הזו גדולה מספיק עד שטראמפ הכריז שהוא רוצה שארה”ב תהפוך לבירת הקריפטו העולמית, ואפילו האנשים של קמלה מנסים לרמוז שיהיה מוכנים לעשות “reset” להתנגדות הרגילה של הדמוקרטים.

רקטות זה הקפה החדש

אמנם כבר יש סיפור אחד על אילון מאסק השבוע, אבל זה מוצלח מידי מכדי לוותר עליו. השחקנית טלולה ריילי (שיחקה בווסטוורלד ו-Inception והיתה נשואה כמה שנים למאסק) מספרת שפגשה את אילון כמה פעמים, ואז הוא שאל אם בא לה לבוא אליו לחדר במלון לראות סרטים על רקטות?
היא אמרה בטח, למה לא. ואז הם באמת הלכו לחדר וראו סרטים על רקטות. וידאו בטוויטר

זה לא הסרט שהם ראו שם, אבל אם פספסתם השבוע, זה סרט הרקטות מהטובים ביותר - הבוסטר SuperHeavy של SpaceX מסיים את תפקידו בחלל ויורד למטה, שם מגדל השיגור אוסף אותו לחיקו ומחבק אותו באויר).

​

נתראה בשבוע הבא!

עזרו לי רגע בקטנה
האם אני בדרך הנכונה? סקר עליית המכונות הגדול הקטן: כמה שאלות קצרצרות על התוכן שכאן כדי להשתפר. אנונימי כמובן. בשבוע הבא אסקור את התוצאות, ואולי גם אספר מדוע אני מפקפק בגישה של ניהול מוצר מבוסס דאטה.
עזבו הכל שניה וגשו עכשיו, זה לוקח פחות מחצי דקה נודר:

לסקר הקטן

וכרגיל, אם זה מעניין, אל תשכחו לספר לחברים. אנחנו כל הזמן רוצים לגדול: ​https://rotm.co.il

נשיקות
-מתי

זרקת רעיון, תן לחשוב

מחקר מקיף מאוד של מכון ראנד מתעד את המהפך שנעשה ביחס של סין לרשתות החברתיות.

מבחר אירועים בסביבות שנת 2009 (מהומות בטיבט, באיזורים האויגורים, ואפילו האביב הערבי) גרמו לתגובה חיסונית רצינית של הממשל. הרשתות החברתיות נתפשו ככלי רב עוצמה להפצת ערכים מערביים מנוונים וחתירה של ממש תחת ערכי המפלגה. חיפושים בגוגל העלו ידיעות מביכות אודות בכירים במפלגה, השמצות לא נעימות בטוויטר, ואפילו שמועות על מרד. הממשלה הגיבה בחסימה של כל השירותים המערביים - גוגל/יוטיוב, פייסבוק, טוויטר נעלמו (מה שהביא לקפיצה יפה של התאומים הסיניים של אותם שירותים, שחלקם עלה על המקור).

אבל כמה שנים אחר כך חל מפנה. נאום של המנהיג העליון ב-2013 הסביר את הכיוון החדש: “בדעת הקהל הבינלאומית המערב חזק ואנחנו חלשים. יש לנו סיבות ורעיונות, אבל אנחנו לא יכולים להפיץ אותם. עלינו לחדש את שיטות התעמולה שלנו. לעבוד קשה כדי ליצור מושגים חדשים, קטגוריות חדשות וביטויים חדשים המשלבים את הסינים, מספרים היטב את הסיפור של סין, מעבירים היטב את קולה של סין.”

המכונה הבירוקרטית הסינית נכנסה לפעולה. ניירות עבודה נכתבו, משרדים הוקמו, כולם הבינו היטב את המשימה. המאמצים של מנגנון התעמולה, שהופנו עד אז פנימה, התחילו לכוון החוצה. בהתחלה בטפטוף ואחר כך בשטפון. הסימנים הראשונים שמשהו גדול קורה היו בקמפיין מרושל שניסה לדכא את המהומות בהונג קונג ב-2019, שסימן את הפעם הראשונה שמסה של חשבונות סינית חשודים נחסמו ברשתות המערביות. קצת אחר כך, קמפיין אחר ניסה להשקיט את השמועות שמגיפת הקורונה התחילה מכשל סיני בניהול מעבדת מחקר.

הדוח של ראנד עוקב אחר הקריירה של חוקר בכיר בשם לי ביצ’נג, כדי להדגים עד כמה הסינים רציניים ומעמיקים בשימוש ברשתות חברתיות כנשק לכל דבר. ב-2019 הוא מנתח את הבעיות במנגנון הנוכחי (התוכן לא אותנטי, מזוהה בקלות, השחקנים לא מתואמים וכו). המגיבים בתשלום של המפלגה פשוט לא טובים מספיק.

הוא קורא לשימוש בבינה מלאכותית כדי ליצור מסה של תוכן, ולהפיץ אותו באופן מיטבי. המחקר שלו מתאר מערכת אימתנית של סוכני AI שיודעים לנטר את נושאי השיחות, לבחור שפה וטון נכונים שמתאימים להשפעה על קהל המטרה ולמסר הראשי, ליצור תוכן אותנטי של דמויות אמינות ועוד ועוד. רשימה שאפתנית מאוד.

כל הסימנים מראים שהצבא הסיני מתקדם לשם בדיוק. מה שנקרא פעם “צבא 50 הסנט” - מגיבים עילגים בתשלום מטעם המפלגה, התחלף למשהו גדול ושונה, רשת שכונתה Spamouflage, שם שהפך לכינוי-גג כולל למאמץ ההשפעה הסיני. מה שהתחיל בשרשרת של כשלונות מטופשים מתחיל לאחרונה להשיג תוצאות אמיתיות ולהשתמש במיטב הכלים הג’נרטיביים שכולנו אוהבים.
במרץ השנה, חשבונות “תומכי טראמפ” סיניים, שבד”כ עושים לייק אחד לשני, התחילו פתאום לקבל לייקים מאנשים אמיתיים (כולל אחד מאלכס ג’ונס). קמפיין אחר רכב בהצלחה על ההפגנות האנטי-ישראליות בקמפוסים. הכל במטרה ליצור שסעים, להחליש, ואולי אפילו להטות את הכף לטובת המועמד המועדף (טראמפ כנראה?) והכל כתגובת נגד למה שנתפש כמאמצים של האמריקאים לכפות ערכים דמוקרטיים על סין ובעלות בריתה.

הדוח מעריך שמנגנון התעמולה מתוקצב בכ-10 מליארד דולר (כמעט חצי מתקציב הבטחון של ישראל בשנה שעברה) ונעזר גם בטכנולוגיות מחברות פרטיות ובכל מה שאפשר לשים עליו יד. בקיצור, הם לא עוצרים ולא נחים.

אז מה אפשר לעשות? הדוח ממליץ על כמה דברים:
- לדרוש מהרשתות החברתיות להלחם בתופעה. במקביל, להשקיע בטכנולוגיות שיעזרו לזהות תוכן שאינו אותנטי (בהצלחה עם זה, זה מירוץ חימוש שהצד המגן בו נועד להפסיד).
- לבנות תוכניות שיעלו את רמת האוריינות הדיגיטלית של הציבור, ויעזרו לפתח חשיבה ביקורתית (בהצלחה עם זה 2). במקביל למצוא טכנולוגיה שתסמן חומרים שהגיעו ממקור מוסמך (הממשלה, כך בדוח) ושעליהם אפשר לסמוך (ב.ע.ז 3! אם זה מגיע מהדיפ סטייט אני סומך על זה עוד פחות לא ככה).
- לדווח בפומבי ובאופן מסודר על כל ההתפתחויות בתחום כדי שכולם יבינו איפה אנחנו חיים (אהבתי, זה גם מה שאני עושה ואתם קוראים ממש עכשיו).
- לנסות לדבר עם הסינים ואולי להסכים שמפסיקים עם כל החרא הזה. פחחח (בקנטונזית: 笑死). וטוב, גם עוד כל מיני הצעות שפחות הרשימו אותי.

עוד בחדשות

עורך דין מכני

חברת CaseText היתה קיימת כבר 10 שנים, ועסקה בבניית תוכנה עבוד משפטנים. כשהמנכ”ל ראה בפעם הראשונה את GPT-4, הוא בא לעבודה וביקש מכל 120 העובדים לעזוב הכל, ולעבור לעבוד על מוצר חדש, Co-Councel. חודשיים אחרי שהמוצר החדש יצא, החברה נרכשה ב-650$ מליון.

הוא מתאר את התוכנה הישנה שלו, שעשתה שיפור קטנים בעבודה של עורכי הדין. היו לא מעט שלא התעניינו במיוחד (בודאי אלה שגובים שכר לפי שעה, ולא ממהרים להזדרז). אבל כשיצא GPT-4, הוא מספר שכולם הבינו שהעולם שלהם עומד להשתנות. אי אפשר היה להתעלם מזה יותר. משימות של יום שלם התחילו להתבצע בדקה וחצי.

הוא מחלק הרבה טיפים שימושיים מאוד לכל מי שחושב לבנות מוצר דומה (AI שמתמחה בתחום ספציפי) - לחלק למשימות זעירות, לבנות הרבה טסטים. סיפור מעניין, שווה האזנה.

אולי איזה מדחום קוקיה לסלון

מישהו ברדיט מדווח שהשעון אפל שלו ידע שהוא חולה שלושה ימים לפני שהוא הבין את זה בעצמו. מהתגובות שם נראה שזה לא מקרה יחיד. כמו שהזכרנו בגליון 6 (בהקשר של מחקר הסכרת של ערן סגל), אנחנו מקיפים את עצמנו במכונות שקדניות שטובות במיוחד בזיהוי דפוסים, וזה הולך לעשות שינוי בעולם הרפואה.
אבל צריך להיזהר מהטיית השורד: שעון שחוזה שאני עומד להיות חולה זה מעניין. שעון שמוציא התרעות שווא זה משעמם, ולא נקרא על זה ברדיט. אה, בעצם כן

קל זה לא יהיה

סטיבן סינופסקי, האיש שהביא לנו את אופיס ואת וינדוז 7 (ואת קליפי, העוזר הידוע לשימצה) מסביר למה זה לא יהיה פשוט להשתמש במנועי שפה כדי להחליף תהליכים בארגונים:
”רוב האוטומציות אינן מוגדרות על ידי המקרה הסטנדרטי או התוצאה הרגילה, אלא על ידי חריגים. חריגים הם אלה שגורמים לכל המורכבות. חריגים יוצרים את כל הכללים שאף אחד לא מבין […] ולאורך הזמן רוב המערכות עוסקות בטיפול בחריגים ולא בשגרה.”
דוגמה? הקופות בשירות עצמי בסופרים, שלידם נמצאים עובדים כדי לעזור (בטיב טעם שלידי אני תמיד מעדיף את התור הרגיל!)

מה כן יעבוד? שני דברים:
משימות שונות לחלוטין ממה שנראה לנו כיום כמייגע ומטריח. כלומר, לא הדברים שחשבתם. ושנית, עבודה שבשלה להגדרה חדשה לגמרי לאופן שבו עושים אותה.
יכול להיות שאנחנו כבר תקועים עמוק מידי בדרכים הישנות, ויהיה יקר מידי לשנות אותן. ולכן דווקא מקומות שהאוטומציה פסחה עליהם לחלוטין (כמו שאפריקה שקפצה ישר למובייל, ומזרח אסיה ישר לענן), הם אלו שיעשו את הקפיצה המשמעותית יותר. לקריאה

דברים לספר בארוחת צהרים בעבודה

מורטישיה, בואי שניה

בטכניון של לוזאן בשוויץ עושים הרבה עבודות חשובות ברובוטיקה. אני לא משוכנע עד הסוף שזאת אחת מהן. רובוט חרוץ, שרוצה להגיע לדברים מחוץ להישג היד, משחרר את כף היד שיודעת לזחול למטרה ואז לחזור הביתה ולהתחבר שוב.

הושט לי יד

המנכל של Atom Limbs מראה את הגירסה החדשה של היד הרובוטית שלהם (תראו את החצי דקה הראשונה ותבינו). במקום להשתיל משהו במוח, הוא שם צמיד על היד שמקשיב להוראות שהעצבים מקבלים מהמוח. אחרי אימון קצר, היד מאפשרת למפעיל שלה לשלוט על כל אצבע לחוד ולבצע פעולות עדינות ומורכבות שהיו אפשריות רק עם יד אמיתית.

תחזור לעבודה מיד

שנת 1975. סטיבן ששון, עובד של קודאק, מציג את המצלמה הדיגיטלית הראשונה (0.01 מגהפיקסל). ברור לכם שזה לא יעבוד, כן?

בינה מלאכותית לנסות בבית

פשוט לכו ללינק ותנסו את זה.
מעלים תמונה של פרצוף (אל תעלו תמונה ענקית, זה נהיה איטי). ואז עם העכבר אפשר לסובב את הראש, לפתוח ולסגור את העיניים והפה. כיף.
מאחורי הקלעים (אני מנחש) זה חצי מ-Live Portrait. האלגוריתם שלוקח פנים של אדם א’ ומלביש את התנועות שלהם על קורבן אדם ב’. החצי הראשון יודע לקרוא את התנועות של הפנים, והחצי השני (זה שכאן) מלביש אותן על פנים חדשות. יש עוד הרבה צעצועים בדף של היוצר, Julian Bilcke.

עדכונים מחברי הקהילה

הניסוי הסתיים, אין מספיק דברים מעניינים. המדור הזה נכנס למקפיא ויחזור בהכפלה הבאה של מספר הקוראים.

​נתראה בשבוע הבא!